רי"ף בבא קמא יב.

1דלית הלכתא בהא כרבה משום דסבירא ליה דלא דיינינן דינא דגרמי דהוא דאמר בפרק הגוזל קמא (דף צח.) השורף שטרותיו של חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דלית הלכתא ( * ד]"ת מ"ז כוותיה אלא כי) הכין דאמרין * שסע"ב אכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי:

2סליקו להו כיצד הרגל

3(דף כז.) המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושיברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו (דף כח.) נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחר במים או שלקה בחרסיה חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב ובשאינו מתכוין פטור:

4גמ' (דף כז.) (פתח בכד וסיים בחבית אמר רב פפא היינו כר היינו חבית ומאי נפקא מינה למקח וממכר):

5היכי דמי אילימא דכדא לא קרו ליה חביתא וחביתא לא קרי ליה כדא הא לא קרי ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לכדא כדא ולחביתא חביתא ומיעוטא קרו לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא (דף כז:) קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב:

6ושברה פטור: אמאי פטור לימא ליה איבעי לך עיוני ומיזל אמרי בבי רב משמיה דרב בממלא רה"ר כולו חביות ושמואל אמר באפלה שנו ורבי יוחנן אמר בקרן זוית.

7ומסקנא אמר ליה רבי אבא לרב אשי אמרי במערבא משמיה דר' אלעאי לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל בפומבדיתא וחייב * בד"ס הג' רבא רבה בשלמא שמואל כשמעתיה אלא רבה לימא כשמואל סבירא ליה אמר רב פפא התם קרנא דבי עצרי הוה כיון דברשות קא עבדי איבעי ליה עיוני ומיזל טעמא דברשות הא לא עבדי ברשות לא אמרינן ליה איבעי לך עיוני ומיזל לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים הדין הוא סברא דילן וחזינן למקצת רבואתא זכרם לברכה בהאי דינא מאי דלא איסתבר לן ומשום הכי לא כתיבנא ליה:

8שלח ליה רב חסדא לר"נ הרי אמרו לרכובה שלש לבעיטה חמש לסנוקרת שלש עשרה לפנדא דמרא לקופינא דמרא מאי שלח ליה חסדא חסדא קנסא קמגבית