רי"ף בבא קמא טו:

1* בגמ' איתא רבה בר נתן מרב הונא רבא בר נתן מרב חסדא המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו כיון דברשות קא עביד פטור או דלמא איבעי ליה לעיוני ואסיקנא אמר רבא ק"ו ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וגולה זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן אלמא חייב בנזקה:

2שנים שהיו מהלכין ברה"ר וכו': תניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משנה ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שהוא רץ ברשות א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה:

3ואם היו שניהן רצין והזיקו זה את זה אפילו בחול שניהן פטורין:

4המבקע ברשות היחיד וכו': (דף לב:) תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור ואם נכנס ברשות חייב במאי חייב אמר רבי יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות רב פפא משמיה דרבא מתני ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו בפניו ומת פטור א"ר יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות:

5מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דברשות עאל חייב גלות:

6(דף לג.) רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא ומצא פרט לממציא את עצמו מכאן א"ר אליעזר בן יעקב אם משיצאת אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקבלה הרי זה פטור אמר רבי יוסי בר חנינא פטור