רי"ף בבא קמא יז.

1מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחברו עליו הראיה:

2גמ' אמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור לימא מסייע ליה דתניא טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אי מהתם הוה אמינא מאי פטור פטור מדמי חטים ולעולם חייב בשעורים קמ"ל דפטור לגמרי ואותבינן עליה מהא דתנן היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן המוציא מחבירו עליו הראיה הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק אמאי חטים ושעורים נינהו ופריק ראוי ליטול ואין לו ואקשינן והא תניא הרי זה משתלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן ופריק דתפס והכי נמי לענין טענו חטים והודה לו בשעורים אי תפיס שעורים לא מפקינן מיניה והכי קא פסקי רבוותא כדכתיבנן:

3(דף לו) ואם היו שניהם של איש אחר [שניהם] חייבים ואוקימנא כרבי עקיבא דאמר תורא דשותפי נינהו וטעמא דאיתנהו לתרוייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו לתרוייהו מצי א"ל זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:

4סליקו להו המניח את הכד