רי"ף בבא קמא א:

1אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו:

2(דף ג.) תולדה דמבעה מאי היא אי אליבא דשמואל דאמר מבעה זה השן הא אמינא לה ואי לרב דאמר מבעה זה אדם כיחו וניעו:

3תולדה דהבער מאי היא אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו:

4(דף ח:) וכולהו בין אבות בין תולדות מועדין מתחלתן נינהו לבר מקרן דתם ולבסוף מועד הוא ושן ורגל ברשות הרבים פטורין משום דאורחייהו הוא:

5(דף ד:) תני ר' חייא עשרים וארבעה אבות נזיקין ואלו הן השור והבור והמבעה וההבער ושומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר ונזק וצעד וריפוי ושבת ובושת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וגנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה והמוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנסך הרי כ"ד ומוסר הרי כ"ה (דף ח.) והאי דקרו להו אבות לאו מכלל דאיכא לכולהו תולדות אלא לשלם ממיטב הוא דקרו להו הכי:

6מטמא ומדמע ומנסך: כולהו היזק שאינו ניכר הוא ולא שמיה היזק אלא קנסא הוא דקנסוהו רבנן משום דעבד איסורא דגרסינן בפרק השולח גט לאשתו (דף מד:) אמר אביי נקטינן טימא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו מאי טעמא היזק שאינו ניכר הוא ולאו שמיה היזק קנסא דרבנן הוא לדידיה דעבד איסורא קנסוהו רבנן לבריה דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן

7ובפרק הניזקין (גיטין דף נב:) תנן המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ופליגי בה (גיטין דף נג.) חזקיה ור' יוחנן חזקיה אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיענו ורבי יוחנן אמר דבר תורה אחר שוגג ואחר מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומה טעם אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני ואותבינן עליה דחזקיה מהא דתנן (ב"ק צו:) גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק * בד"ס הגי' האי גולן הוא ממונא בעי כו' וכ"ה בגמ'. הא ממונא וממונא בעי שלומי וסלקא בתיובתא וקי"ל כר' יוחנן דאמר לא שמיה היזק:

8* הכל שפת יתר עד וחזר הדין ואינו מהרי"ף. [וכ"נ מלשון הרא"ש: בפסקיו ומלשון הש"ג] ד"ת (הצד השוה שבהן לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו רבא אמר הצד השוה שבהן לאתויי (דף ו.) בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ה"ד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור מ"ש בור שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך אלא דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כולן מבורו למדנו היינו בור ואי לרב דאמר כולן משור למדנו היינו שור לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו שור יוכיח מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק