רי"ף בבא קמא לז.

1הוי שליח ואם תאמר משנתינו דקתני לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו התם בממציא לו שליח דאמר ליה הכי אית לי זוזא גבי פלניא ולא קא משדר להו ניהלי איתחזי ליה דלמא איניש הוא דלא משכח לשדורי לי והלכתא כרב חסדא דקיימי רבי יוחנן ורבי אלעזר כוותיה והוה ליה רבה יחיד אצל רבים ולית הלכתא כוותיה אלא מיהו הנ"מ היכא דבעי מאן דאיתיה לממונא בידיה למיתביה ניהליה דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהבינהו ניהליה ונאנסו לא מחייב באחריותייהו אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממונא בידיה למיתבינהו ניהליה אהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למיתבינהו ניהליה דהא אמרי נהרדעי (לעיל דף ע.) כל אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לאו אורכתא היא דא"ל לאו בעל דברים דידי את:

2אמר רב יהודה אמר שמואל (דף קד:) אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה ורבי יוחנן אמר עדים חתומין עליה משלחין והלכתא כשמואל.

3וליתא לדר' יוחנן בהא ולשמואל מאי תקנתיה כי הא דרבי אבא הוה מסיק ביה זוזי ברב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהלי אמר ליה ר' אמי כתב לך התקבלתי א"ל לא אמר ליה זיל ברישא ויכתוב לך התקבלתי לסוף אמר ליה אי כתב לך נמי התקבלתי ולא כלום הוא דלמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא ולא כלום הוא א"ל ואלא מאי