רי"ף בבא מציעא טז:

1אמר רב נפקא דאמר ר"י אמר רב (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון (דף ל:) שלך קודם לשל כל אדם אלא לזקן ואינה לפי כבודו וקשיא לן והא השבת אבדה נמי עשה ולא תעשה היא עשה כדאמרן לא תעשה דכתי' (דברים כ״ב:ג׳) לא תוכל להתעלם ומ"ש גבי טומאת כהן דקא חשיב ליה לעשה ולא תעשה דאית בה ולגבי השבת אבדה לא קא חשיב ליה ללא תעשה דאית ליה בה

2ומשנינן לא קשיא השבת אבדה דאיהי קא דחיא לא קא חשיב ליה ללא תעשה דאית בה ומסתברא לן דלא חשיב גבי השבת אבידה ללא תעשה דאית בה דלא צריך ליה דלאו איהו דחי אלא עשה לחודיה הוא דדחי וטומאת כהן דמידחיא היא קא חשיב ליה לעשה בהדי לא תעשה כי היכי דלא לידחי להו עשה דהשבת אבדה דלא אשכחן עשה דדחי אלא לא תעשה לחודיה אבל לא תעשה ועשה לא אשכחינן ליה דדחי הלכך עשה דהשבת אבדה לא דחי ללא תעשה דטומאת כהן משום דאיכא בהדיה עשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה

3תדע [דהא] כדבעינן למהוי השבת אבדה מידחיא מקמי עשה דכיבוד אב ואם קא חשבינן עשה דהשבת אבדה בהדי לא תעשה דידיה כי היכי דלא לידחי ליה עשה דכיבוד אב ואם דאמרינן לקמן (דף לב.) ת"ר יכול א"ל אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל (ויקרא י״ט:ג׳) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי ליה עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה :

4אמר * רבה כ"ה בגמ' דף ל: רב הכישה נתחייב בה אביי הוה יתיב קמיה דדבה חזא הנהו עיזי שקל קלא שדא בהו א"ל איחייבת בהו זיל אהדרינהו:

5דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר בעיא ולא איפשיטא הלכך לא יחזיר בעיר

6אמר * בא"י הגי' רבה רבא כל שבשלו מחזיר בשל חברו מחזיר כל שבשלו טוען ופורק בשל חברו טוען ופורק

7ר' ישמעאל בר' יוסי הוה קא אזיל באורחא פגע ההוא גברא דהוה קא דרי פיתכא דאופי והן חריות של דקל אותבינהו וקא מיתפח א"ל דלי לי א"ל כמה שויאן א"ל פלגא דזוזא יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרינהו הדר זכה בהו אמר ליה דלי לי יהיב ליה פלגא דזוזא אחרינא כיון דחזא דקא בעי למיזכא בהו א"ל לכולי עלמא מופקר ולדידך לא מופקר ואע"ג דלא הוי הפקר כי האי גונא רבי ישמעאל ברבי יוסי במילתא בעלמא הוא דאוקמיה אבל איהו לכולי עלמא אפקריה והא ר' ישמעאל ברבי יוסי זקן (היה) ואינה לפי כבודו הוה ר' ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד דתני רב יוסף (שמות יח) והודעת להם זו בית חייהם וכו' * הביא הרי"ף לעיל בסי' רפב :

8אמר ר' יוחנן מפני מה חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין:

9מתני' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב שנאמר (דברים כ״ב:א׳) השב תשיבם לאחיך היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם בית דין מתנה עמו בפני בית דין ואם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם: