רי"ף בבא מציעא כא.

1ליה וסיפא דקתני אינו מפסיד כלום אלא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו כגון שהפקידו שניהם אצלו בכרך אחד זה מנה וזה מאתים דלא הוה ליה למידק דכיון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא בכרך אחד אמר להו אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי [אנא אקפיד] הלכך לא מיחייב לשלומי מדידיה כלום דאינהו קא פשעי בדידהו איהו לא קא פשע וכן הלכה:

2מתני' וכן שני כלים אחד יפה מנה וא' יפה אלף זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול משלם דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:

3מתני' (דף לח.) המפקיד פירות אצל חברו אפי' הן אבודין הרי זה לא יגע בהן רבן שמעון ב"ג אומר ימכרם בפני ב"ד מפני השבת אבדה לבעלים:

4גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל ביתר מכדי חסרונן ד"ה מוכרן בב"ד:

5(דף לח:) איתמר ( * רבי אבא ברבי יעקב אר"י. כ"ה בגמ' וברא"ש רבה בר בר יעקב) א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ורבא אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים והלכתא כדפסק ר"נ דבתרא הוא תנו רבנן המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דר"מ וחכ"א עושה להן תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו * ברי"ף ב"ב סי' תרלה גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן:

6חזינן לרבוואתה דאוקמו לחכמים דברייתא בדרשב"ג דמתני' ואפקוה מהלכתא משום דקא פסק ר"נ הלכה כחכמים דמתני' ואנן לא סבירא לן הכי דהאי דקתני בברייתא לענין יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ליתא במתני' כל עיקר דהא אמרינן בגמרא דבתקנת קנקנים פליגי דר"מ סבר להפסד מרובה דאינון הפירות היתר מכדי חסרונן חששו והאי יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש כיון דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא הלכך לא יגע בהן ואי משום הפסד