רי"ף בבא מציעא נג.

1שהכרשינין יפות לה מן הכל שמעינן מינה משום דמעלי לה הוא ש"מ

2(דף צ:) בעא מיניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה מבחוץ מהו שור בדישו אמר רחמנא והא ליכא או דילמא לא תדוש בחסימה בעינן והא איכא א"ל מבית אביך אתה למד (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם בבאכם הוא דאסור הא מישתא ומיעל שרי (ויקרא י׳:ט׳) ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא אלא בשעת ביאה לא תהא שכרות ה"נ בשעת דישה לא תהא חסימה

3ת"ר החוסם את הפרה והמזווג בכלאים פטור ואינו חייב אלא הדש והמנהיג בלבד איתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר' יוחנן אמר חייב ור' שמעון בן לקיש אמר פטור רבי יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ורבי שמעון בן לקיש אמר פטור עקימת פיו לא הויא מעשה והלכתא כר' יוחנן

4(דף צא.) ת"ר החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור אמאי הא אינו לוקה ומשלם ואסקה רב פפא משעת משיכה הוא דאיחייב במזונותיה ומילקא לא לקי עד שעת חסימה מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר תא שמע דאמר שמואל במנאפים משיראו מנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת אמר רב יהודה מין ומינו מותר להכניס כמבחול בשפופרת ולפריצותא לא חיישינן מאי טעמא בעבידתיה טריד:

5מתני' (דף צא:) היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו בכתפיו הרי זה אוכל ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השבת אבדה לבעלים אמרו הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשתהא פורקת:

6גמ' אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה פועלים עד שלא הילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין ועושה בגפן זה אינו אוכל מגפן אחר:

7(דף צב.) ובחמור כשתהא פורקת: מהיכא אכלה אימא עד שתהא פורקת תנינא להא דת"ר חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם:

8מתני' אוכל פועל קישות ואפי'בדינר כותבות ואפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו