רי"ף ביצה יד.

1אמר האי ודאי מאתמול עקורה הוי מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן הא דאדעתא דנכרים אתא שרא להו רבא למזבן מיניה כיון דחזא דקא מפשי ומייתו אסר להו:

2(עירובין מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרי אסא ביומא טבא לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אתו ושיילוהו לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו:

3אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מעיו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין דהא כבר נצודו מעיו"ט והוו להו מוכנין וחיה שקיננה בפרדס כגון איל וצבי וכיוצא בהן וילדו עפרים ועדיין הם קטנים ואינן צריכין צידה אין צריכין זימון ומותרין ביום טוב ודוקא בפרדס הסמוך לעיר דחזי להו דדעתיה עלוייהו אבל בפרדס שאינו סמוך לעיר צריכין זימון והני מילי בדידהו אבל באימייהו כיון דבעינן צידה לא מהני להו זימון:

4מתני' בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יודע שיכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום ר"ע אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה שחטה בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביאה בידו איברים אברים:

5גמ' (מכילתין כה:) ת"ר אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה ואם היו רבים צריכין לו מותר:

6מתני' בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה (דף כו.) אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעיו"ט אין זה מן המוכן:

7גמ' במאי קא מיפלגי ברואין מומין ביו"ט קא מיפלגי ר' יהודה סבר רואין מומין ביו"ט ור"ש סבר אין רואין מומין ביו"ט ואע"ג דק"ל דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה בהא קי"ל כר"ש