רי"ף ברכות יג.

1אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקי"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין הצבור מביא עולת נדבה כך אין הצבור מתפללין תפלת נדבה אבל היחיד מתפלל תפלת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הלכך אין היחיד מתפלל תפלת המוספין תפלת נדבה שאין מתנדב בקרבן מוסף והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה מפרשי לה רבנן כגון שהתפלל תפלתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא קאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפלת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בהן אבל תפלת חובה לא קאמר

2אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל

3א"ר נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה איבעיא לן הני בני (בי) רב דטעו ומתחילו בתפלת חול בשבת מהו שיגמורו אמר להו גומר כל אותו ברכה דבדין הוא דבעי לצלויי שמונה עשרה ומשום כבוד שבת לא אטרחוה רבנן

4(דף כא:) אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל רבי יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל במאי קא מיפלגי רב הונא סבר היחיד אומר קדוש ור' יהושע ב"ל סבר אין היחיד אומר קדוש וכן אמר ר' יצחק אין היחיד אומר קדוש:

5אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדוש שנא' (ויקרא כ״ב:ל״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה וכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסיק אבעיא להו מהו שיפסוק