רי"ף ברכות לה.

1יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו שנותיו קצרה יתקצרו ימיו וכל המאריך מאריכין לו ימיו ושנותיו ירושלמי איזו היא אמן יתומה רב הונא אמר ההוא דמחייב לברכה והוא עני ולא ידע מה עני:

2רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קא מסרהב למיכל אמר ליה רב מאי דעתיך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן לן אמר ליה שמואל אי הוו מייתי ערדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן אלמא כל היכא דאי מייתי להו מידי מצי למיכל מיניה מצטרף בהדייהו וכן הלכה והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא בסוף סעודה:

3גרסינן בפרק בני העיר (דף כח.) אמר רבה בר רב הונא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי אבל כהן תלמיד חכם מצוה לאקדומיה דאמר מר (גיטין נט:) (ויקרא כא) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:

4(דף מז:) והכותי מזמנין עליו: הני מילי באותו הזמן אבל עכשיו נכרים גמורים הם ואין מזמנין עליהן:

5(דף מח.) אמר רב נחמן קטן שיודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא ואמרי רבואתא והוא שנכנס בשנת שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח אבל קטן שלא הגיע לשלש עשרה שנה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו ואנן