רי"ף גיטין לט:

1קמי שבתא תניא רבי אומר לאחר הרגל ל' יום נפק רבי חייא דרשה משמיה דרבי וקלסוה משמייהו דרבים ולא קלסוה אלמא לית הלכתא כותיה דרבי:

2הדרן עלך פרק מי שאחזו

3הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת זרקו לה לתוך ביתו או לתוך חצרו אפילו * נ"א אפי' היא עמו. ד"ת הוא עמה במטה אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת:

4גמ' חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה (דף עז: ע"ש) אמר רבא אטו ידו דעבד למאן דאמר בשטר ע"י עצמו לאו כיד רבו דמיא אלא גיטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה וחצרה באין כאחד ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא לא איספיק למיתביה ניהלה למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו ליה נקנייה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיתיר ותפתח ותחזיק בה דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה והוה ליה גיטה וחצרה באין כאחת וכן הלכתא:

5בתוך ביתה או בתוך חצרה: אמר עולא והוא שעומדת בתוך ביתה או בתוך חצרה ור' הושעיא אמר אפי' היא בטבריא וחצרה בציפורי והלכתא כעולא דהכין אסקה רב אשי בפרק שנים אוחזין בטלית (דף יא:) כוותיה דאמר רב אשי חצר איתרבאי מידה ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו הלכך בעינן והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצרה