הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) יד.

1הכנף מין כנף ואנן נמי נידוק כי דוקיא ונימא הכנף מין כנף והכי קאמר רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדת צמר לצמר צבעיה אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא.

2כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר:

3האי סברא דסמכא דסמכי עליהן רבנן ושמעת מינה דפשתים בפשתים כשר הוא לדברי הכל ולית בה פלוגתא.

4והאי דדייק רבא נמי מצמר ופשתים דפוטרין שלא במינן דשמעת מינה דשאר מינין חייבין בציצית מדאורייתא לית הלכתא כוותיה דקי"ל כתנא דבי ר' ישמעאל דאמר (לט:) הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים והשירין והכלך והסריקון כולן פטורין מן הציצית

5והא דאמר רחבה (שם) אמר רב יהודה חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשירין דשמעת מינה דשירין חייבת בציצית הא פליג עליה רב נחמן דאמר שירין פטורין מן הציצית ואוקמא להא דתניא השירין והכלך והסריקון חייבין בציצית חיובא מדרבנן ודייקינן מסיפא דברייתא דקתני וכולן צמר ופשתים פוטרן והן עצמן במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין אי אמרת בשלמא דרבנן היינו דפטרי במינן אלא אי אמרת דאורייתא צמר ופשתים הוא דפטר בהו ופריק רב יהודה להאי דוקיא ואמר הא לא קשיא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין וקם ליה רב יהודה ורבא בחדא שיטתא דשאר מינין חייבין מדאורייתא ולית הלכתא כוותייהו ורב נחמן קים ליה כתנא דבי רבי ישמעאל דאמר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים והלכתא כוותייהו

6וחזינן נמי מאן דסבירא ליה דחוטי פשתן בטלית של פשתן לא פטרי ואייתו ליה ראיה מהא דאמרי' (דף מא.) מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא א"ל קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא טצדקי למפטר נפשך מציצית ציצית מה תהא עלה אמר ליה ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן וקאמרי אם איתא דציצית של פשתן פוטר בסדין אמאי לא רמי ליה רב קטינא בסדיניה דאמר ליה מלאכא ציצית מה תהא עליה אלא ש"מ דחוטי פשתן לא פטרי בסדין

7והאי סברא לאו סברא מעליא היא וליכא ראיה מהאי מעשה למיסר חוטי פשתים בסדין של פשתים דהאי ציצית דקאמר ליה מלאכא לרב קטינא מה תהא עליה לאו אלבן קאי דאפשר למעבדיה מפשתן אלא אתכלת קאי דלא אפשר למעבדיה מפשתן דתכלת נמי מיקרי ציצית דתנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין וקאמר ר' אלעזר עלה והלא כל המטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין דשמעת מינה דהאי דתנו רבנן סדין בציצית אתכלת קאי דצמר נינהו וגזרו ביה משום כסות לילה * ס"א לא גרסי' ( משום תעשה ולא מן העשוי) אבל לענין לבן דפשתים בפשתים ליכא למיגזר איהו עדיף דקא מקיים עשה ולא תעשה וליכא בהאי מילתא ספיקא ועוד דאיהו עדיף מצמר * אולי צ"ל גמלים גפנים דצמר גפנים חיובא דרבנן הוא ופשתים בפשתים חיובא דאורייתא הוא:

8גרסינן בפרק לולב הגזול והיבש (סוכה דף מב.) תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב היודע להתעטף חייב בציצית היודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין היודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש תורה [מאי היא] אמר רב המנונא (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה וקריאת שמע פסוק ראשון היודע לשמור ידיו אוכלין על ידיו טהרות וכו':

9(מנחות דף מג:) ת"ר (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן תניא אידך וראיתם וזכרתם ועשיתם ראייה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה ר' שמעון בן יוחאי אומר כל הזהיר במצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו׳:י״ג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד:

10גרסינן בפרק במה מדליקין (דף לב:) א"ר שמעון בן לקיש כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר (זכריה ח) כה אמר