הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) ב:

1טמאים טומאה תחתיו ר"א מטמא את הבית ור' יהושע מטהר :

2והיכא דנפל אינש ונשברה מפרקתו ונחתך עמה רוב בשר אע"ג דלא נפקא נשמתיה מת הוא ומטמא באהל (חולין דף כא.) דאמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה מטמא באהל דהוה ליה כמאן דהותז כוליה רישיה ותנן (אהלות פ"א מ"ו) הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאים כגון זנב הלטאה שהיא מפרכסת (שם) וא"ת מעשה דעלי דמפרקת בלא בשר הוה זקנה שאני דכתיב (ש"א ג) כי זקן האיש וכבד וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קרעו כדג מטמא באהל א"ר שמואל בר רב יצחק ומגבו.

3אבל גוסס אינו מטמא עד שתצא נפשו דתנן (אהלות פ"א) אדם אין מטמא עד שתצא נפשו אפי' מגוייד ואפי' גוסס והיכא דשחט בו שנים או רוב שנים אינו מטמא באהל עד שתצא נפשו (גיטין ע:) דאמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו

4ואסור ליה לכהן למיעל לבית הקברות דקבר מטמא כמת שנא' (במדבר י״ט:ט״ז) וכל אשר יגע (בו) על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא

5ואפילו לבית הפרס נמי אסיר ליה למיעל ומאי היא שדה שנחרש בה קבר כדתנן * אהלות פי"ז מ"א החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה בית ארבע סאה דהוי מאה על מאה ואי אזיל לדבר מצוה כגון מינסב איתתא או ללמוד תורה וליכא אורחא אחריתי שרי ליה למיזל בבית הפרס דתנו רבנן (ע"ז דף יג.) הולכין ליריד של נכרים ולוקחין מהן עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות מפני שהוא כמציל מידן ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עמהן בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בבית הקברות ס"ד אלא בבית הפרס דרבנן ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה א"ר יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד [לא] יטמא ר' יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי:

6הדרן עלך הלכות טומאה

7הלכות ספר תורה

8(מנחות דף ל.) אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיגי [אמר רב יהודה אמר רב] הגיה בו אפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב