רי"ף כתובות יח.

1ובנותיו קטנים הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה ת"ש כי הוי אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא כי הוו אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא ולימא ליה עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני

2כי הוו אתו לקמיה דרבא א"ל ניחא לך דליתזן בנתיך מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן ליה בעל כרחיה לא יהא אלא אחד כי הא * בגמ' איתא דרבא דרבה כפה ליה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה והנ"מ בניו ובנותיו קטנים אבל קטני קטנים אע"ג דלא אמיד לצדקה כייפינן ליה בעל כרחיה דגרסינן בסוף אע"פ (דף סה:) * שם הגי' דרש ר' עולא רבה כו' (ג"א) דרש [רבה] בר עולא רבה אפתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו קטנים אבל זן אותם קטני קטנים ועד כמה עד שש שנים ותנן נמי * התם אם (ג"א) אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה ש"מ חייב אדם לזון בניו ובנותיו כשהן קטני קטנים:

3א"ר אילא אמר ריש לקיש הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונים מהם (דף נ. ע"ש (ג"א)) ולית הלכתא כוותיה אמר ר' אילא באושא התקינו המבזבז לא יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לית לן בה כמעשה דמר עוקבא בפרק מציאת האשה (דף סז:):

4א"ר יצחק באושא התקינו שיהא אדם מגלגל עם בנו בתלמוד תורה עד י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו עד לחייו איני והא א"ל רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקבל מכאן ואילך קביל וספי ליה כתורא לא קשיא הא למקרא הא למשנה דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תריסר לתעניתא מעת לעת ובתינוקת:

5א"ר יוסי בר' חנינא באושא התקינו האשה שמכרה מנכסי מלוג