רי"ף כתובות לו.

1(דף עז.) ונכפה כמומין שבסתר דמי וה"מ דקביע ליה זמן אבל לא קביע ליה זמן כמומין שבגלוי דמי:

2מתני' האיש שנולדו לו מומין אין כופין אותו להוציא רבן [שמעון בן] גמליאל אומר במה דברים אמורים במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא אלו הן מומין גדולים פי' רבן גמליאל נסתמא עינו נקטעה ידו נשברה רגלו:

3גמ' איתמר א"ר יעקב בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ורבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים והלכה כרב נחמן דקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני:

4מתני' ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי בין שהיו בם עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו ועל כולן א"ר מאיר אע"פ שהתנה עמה יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לסבול ועכשיו אין אני יכולה [לקבל] וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שהיא ממקתו ומעשה בצידון בבורסי שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל:

5גמ' מאי בעל פוליפוס אמר רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה מאי מקמץ אמר רב זה המקמץ צואת כלבים מצרף נחשת זה החותך נחשת מעיקרו:

6ומעשה בצידון בבורסי שמת: גרסינן פרק אלו הן הלוקין (דף כג.) אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין ליבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה (דברים כ״ה:ד׳-ה׳) כי ישבו אחים יחדו:

7אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אזיל רבי אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון והלכתא כשמואל ואע"ג דאיתמר נמי משום דרבי יוחנן כוותיה דרב הא דחייה רבי זירא ואמר על דא אכסוה שערי לאלעזר בבבל

8א"ר יהודה א"ר * בגמ' אסי וברא"ש גרס אר"י אמר רב (ג"א) אשי אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו (ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אפילו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא)

9וכולהו בין הני דרבנן דתנן במתני' שכופין אותן להוציא ובין הני דאורייתא כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כולהו היו כייפינן להו בשוטים דבדברים לא יוסר עבד וכל הני דמדרבנן אי אמרה הוינא בהדיה שבקינן לה בר ממוכה שחין

10ומי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מוכה שחין (דף עז:) אי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי שבקינן לה ומי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אע"ג דאמרה דיירנא בהדיה בסהדיה לא שבקינן לה אלא יוציא ויתן כתובה ומותרת לינשא לאחר אע"פ שאין לו בנים כדגרסי' בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לשני ולא היו לו בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה:

11תניא א"ר יוסי סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים כ"ד מיני מוכה שחין הן וכולן אמרו חכמים תשמיש המטה קשה להם ולבעלי ראתן קשה מכולן ממאי הוי דתניא הקיז דם ושמש הויין לו בנים נכפין הקיזו שניהם