רי"ף קידושין יב.

1גמ' תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד בנו אומנות כאילו למדו ולסטות:

2למולו מנלן דכתיב (בראשית כ״א:ד׳) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב (בראשית י״ז:י׳) המול לכם כל זכר והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב (בראשית י״ז:י״ד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו

3לפדותו מנלן דכתיב (שמות יג) כל בכור בניך תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרק נפשיה תפדה קרי ביה תיפדה ואיהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב (במדבר יח) תפדה תיפדה כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא בפרקונה דכתיב תפדה תפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא * בגמרא מייתי קרא דפ' כי תשא (שמות ל״ד:כ׳) כל בכור בניך תפדה וצ"ע אמאי לא מייתי קרא דמייתי הרי"ף וכל בכור אדם בבניך תפדה שהוא מוקדם בפ' בא (שם יג) וצ"ע. (ג"א) (שמות י״ג:י״ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך:

4תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו (דף כט:) מאי טעמא מצוה דגופיה עדיף:

5ת"ר מנין שאם היו לו חמש נשים ויש לו מהן חמשה בנים שחייב לפדות את כלן שנאמר וכל בכור בניך תפדה פשיטא בפטר רחם תלה רחמנא מהו דתימא נילף בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ"ל:

6ללמדו תורה מנלן דכתיב (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למגמר נפשיה דכתיב ולמדתם [ושמרתם] ואיהי מנלן דלא מיחייבא לאגמורי דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב ולמדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמוד וכל שאין אחרים מצווים ללמדו אין מצווה ללמוד ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה אמר קרא ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם:

7תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם היה בנו זריז וממולא בתלמודו ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו כדרב יעקב דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדן שמעתתיה אמר ליה אנא עדיפנא מינך תיב את ואיזיל אנא ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה לומד תורה ואחר כך נושא אשה ואם אי אפשר לו בלא אשה נושא אשה ואחר כך לומד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך לומד תורה ור' יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו

8אמר ר' אבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם אימתי ישא אשה כיון שהגיע עשרים שנה ולא נשא אשה אמר תפח עצמותיו אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי * בגמרא איתא אדידך (דף ל.) ידך על צוארי דברך משיתסר ועד עשרים ותרתין ואמרי לה מתמני סרי ועד עשרים וארבע דכתיב (משלי כ״ב:ו׳) חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה תא שמע דתניא למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבי אבא מקרא זה וכשם שהוא חייב ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר (דברים ד׳:ט׳) והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה ת"ל (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם בניכם ולא בנותיכם

9אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד את בנו תורה כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת אמר רב ספרא משמיה דרבי יהושע בן חנניה לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי