רי"ף קידושין ט.

1שלא בפניו וכן הלכתא (דף כד.) תנא עבד יוצא בשן ועין ובראשי אברים שאינן חוזרין בשלמא שן ועין כתיבי אלא ראשי אברים שאינן חוזרין מנא לן כשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין:

2( * ד"ת מ"ז תנו רבנן) (דף כה.) עשרים וארבעה ראשי אברים באדם שכולן אינן מטמאין במחיה ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי הדדין שבאשה רבי יהודה אומר אף באיש ותאני עלה וכולן עבד יוצא בהן לחירות רבי אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון:

3(דף כד:) ת"ר וכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור דברי ר"ש ר"מ אומר אינו צריך ר' אלעזר אומר צריך ר' טרפון אומר א"צ ר"ע אומר צריך המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא והלכתא כר"ע דר"ט חבירו הוא וקי"ל (עירובין דף מו:) * ועיי' כתובות דף פד: (ג"א) הלכה כר"ע מחבירו

4ואע"ג דמכריעין לפני חכמים אמרו נראין דברי ר"ט בשן ועין לא סמכינן אהא דלא אמרינן כ"מ ששנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע אלא במתני' אבל בברייתא לא דגרסי' בפ' כירה בענין הא דתניא (שבת דף לט.) לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי ר' מאיר ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הלכה כרבי יהודה אמר ליה רב יוסף לרבב"ח בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך מאי כללא דא"ר תנחום א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רבי כ"מ ששנים חולקין ואחד מכריע הלכתא כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות שאע"פ שר' אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל ור"ע מכריע אין הלכה כדברי המכריע דר"ע גבי ר' אליעזר ור' יהושע תלמיד הוא ועוד הא הדר ביה ר"ע לגבי רבי יהושע ואמר ליה ואי מכללא מאי דלמא הני מילי במתני' אבל בברייתא לא אמר ליה אנא בפירוש שמיע לי:

5תנו רבנן הכהו על עינו וסמאה על [אזנו] וחרשה עבד יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן לחירות מ"ט כיון דבר דעתא הוא איהו בעית נפשיה דתניא המבעית את חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשה פטור אחזו ותקע באזנו וחרשה חייב:

6ת"ר הכהו על עינו וכהתה על שינו ונדדה אם יכול להשתמש בהן עכשיו אין עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו עבד יוצא בהן לחירות תניא אידך הרי שהיתה עינו כהויה וסמאה שינו נדודה והפילה אם היה יכול להשתמש בבר עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו אין עבד יוצא בהן לחירות:

7תנו רבנן הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסמאה חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות רבן שמעון בן גמליאל אומר ושחתה עד שיתכוין לשחתה וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים אמר רב ששת הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בהן לחירות מאי טעמא מחוסר אבר הוא אמר רב חייא בר אשי אמר רב היתה לו אצבע (דף כה.) יתרה וחתכה עבד יוצא בה לחירות אמר רב חסדא ותא שנספרת ע"ג היד:

8(דף כה:) מתני' בהמה גסה נקנית