רי"ף פסחים ט.

1דמדייתי ומדמדייתי ודאי בלעי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ומאי שנא הכא מגבי יין נסך דדרש מרימר קוניא בין ירוקי בין אוכמי בין חיורי שרו אמר להו זה תשמישו על ידי חמין וזה תשמישו ע"י צונן האי דדרש מרימר לענין יין נסך דקוניא ירוקי שרי לית הלכתא כותיה דקיי"ל כרב זביד דאמר ירוקי אסירי משום דמיצריף וכבר ברירנא לה במס' ע"ז ודקא מקשינן הכא מדאמימר לאו מירוקי קא מקשינן אלא מחיורי ואוכמי קא מקשינן:

2אמר רב חנן בר רב יצחק אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחימוצו קשה:

3אמר אביי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי:

4אמר רבא הני אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהו חמירא ומשהי בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי ואע"ג דרויחן ושליט בהו אוירא אסירי והאידנא נהוג עלמא דלא לאישתמושי בפיסחא במאני דפחרא עתיקי אבל בחדתי שפיר דמי:

5מתני' (דף ל:) נכרי שהלוה