רי"ף שבת כט.

1ובפאה נכרית בחצר במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה בפלפל ובגרגר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרים:

2גמ' וצריכא דאי אשמעינן דידה משום דלא מאיס לה אבל דחברתה דמאיס לה אימא לא צריכא ואי אשמעינן דחברתה משום דבת מינה היא אבל דבהמה דמינכר אימא לא צריכא:

3תאנא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה אבל ילדה בשל זקנה גנאי הוא לה כדי נסבה:

4ובכבול ובפאה נכרית בחצר: אמר רב כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית ור' ענני בר ששון משמיה דר"י סבר הכל ככבול והלכתא כרב דסתם לן תנא כותיה.

5ולרב מאי שנא הני אמר עולא גזירה שמא תתגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה כדתניא (ויקרא טו) והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ושלא תפרכס ותתקשט בבגדי צבעונים עד שבא רבי עקיבא ולימד א"כ נמצאת מגונה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה תהא בנידותה עד שתבא במים:

6(דף סה.) ובמוך שבאזנה: תני רמי בר יחזקאל והוא שקשור לה באזנה:

7ובמוך שבסנדלה תני רמי בר יחזקאל והוא שקשור לה בעקיבה קשר מהודק.

8ובמוך שהתקינה לנדתה סבר רבי אמי בר אחא למימר והוא שקשור לה בין יריכותיה אמר ליה רבא אע"פ שאינו קשור לה דכיון דמאיס לה לא אתי לאתויי:

9בעא מיניה ר' ירמיה בר אבא עשתה לו בית יד מהו א"ל אע"פ שעשתה לו בית יד מותר איתמר נמי אמר רב נתן בר אושעיא א"ר יוחנן עשתה לו בית יד מותר:

10בפלפל ובגרגיר מלח. פלפל לריח הפה גרגיר מלח דעביד לדורשני ובכל דבר שתתן לתוך פיה זנגביל אי נמי דארציני:

11שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר וחכמים אוסרין אמר אביי רבי ור' אלעזר ור"ש בן אלעזר כולהו סבירא להו דכל מידי דמיגניא בה לא אתי לאחויי רבי הא ראמרן ר"א דתניא ר"א פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון רשב"א דתניא ר"ש בן אלעזר אומר כל שהוא למטה מן הסבכה יוצאה בה למעלה מן הסבכה אין יוצאה בה והללו כולן שטה אחת הן ואין הלכה כאחד מהן:

12מתני' יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפילו בקסמים שבאזניהם ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה: