רי"ף שבת מו:

1משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ועשה נכרי כבש לירד בו וירדו אחריו ר"ג וזקנים:

2גמ' תנו רבנן נכרי שליקט עשבים בשבת מאכיל אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל בד"א בשאין מכירו אבל במכירו אסור גזירה שמא ירבה בשבילו ודוקא מים ועשבים דחיישינן להכי אבל הדלקת הנר וכבש דליכא למיגזר שמא ירבה בשבילו כדאמרינן נר לאחד נר למאה אע"פ שהוא מכירו אם עשה בשבילו מותר (א"ר חנינא מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים אע"פ שהם מחוברים ואינו עובר משום (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך כדאיתא במכילתא יכול לא יניחנה לעקור ת"ל למען ינוח ואין זה נייח שפעמים שבהמה רעבה אם אתה אוסר לה. ואין מעמידין ע"ג מוקצה)

3והאי דקתני נכרי שליקט עשבים בשבת מאכיל אחריו ישראל אוקימנא בדקאי לה באפה ואזלא היא ואכלה אבל אוקומה עלייהו אסיר דהוי ליה מוקצה ואמר רב הונא מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת אבל לא ע"ג מוקצה ואי קאים לה באפה ואזלא היא ואכלה מן המוקצה שפיר דמי ת"ר עיר שדרין בה ישראל ונכרים והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ במ"ש מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין וכן מחצה על מחצה כרוב ואדעתא דרובא קא מחממי ונר הדלוק במסיבה אם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה ואם רוב ישראל אסור מחצה על מחצה אסור מאי טעמא דאדעתא דרובא קא מדלקי:

4(דף קכב:) שמואל איקלע לבי אבי תורן אתא ההוא נכרי וקא מדליק שרגא אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי שטרא וקרי בהו אמר אדעתא דנפשיה קא מדליק הדר אהדרינהו לאפיה בי שרגא:

5גרסינן בע"ז (דף כא:) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ישכיר אדם מרחצאו לנכרי מפני שהיא נקראת על שמו ונכרי זה עושה בו מלאכה בשבתות וי"ט אבל שדהו לנכרי שרי דאמרי אריסותיה הוא דקא עביד מרחץ נמי אריסותיה קא עביד אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי:

6הנהו מוריקי דנכרי נקיט בשבתא וישראל נקיט בחד בשבתא אתו לקמיה דרבא שרא להו רבא איתיביה רבינא לרבא ישראל ונכרי שקבלו