רי"ף שבת מז:

1לתת עליו פת לקטן את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו מחט של יד ליטול בו את הקוץ ושל סקאים לפתוח בו את הדלת:

2גמ' האי קורנס בין קורנס של אגוזים בין קורנס של נפחים בין קורנס של זהבים אבל קורנס של בשמים אסור (דף קכג.) כדרב חייא בר אשי אמר ר' יוחנן דכיון דקפיד עליה מייחד ליה מקום כסיכי זיירי ומזורי דאמר רב חיננא בר שלמיה משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום:

3ירושלמי זיירי דעצר בהו מזורי דחביט בהו וסיכי הן יתדות:

4את הכוש ואת הכרכר וכו': תנו רבנן פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מבעוד יום מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור אלעזר בן תדאי אומר תוחבין בהן בכוש או בכרכר והן ננערות מאיליהן אמר רב נחמן הלכה כאלעזר בן תדאי:

5מחט ליטול בו את הקוץ: האי מחט (היכי דמי) מחט שלימה אבל מחט שניטל עוקצה או חורה אסור לטלטלה כדרבא:

6אסוכי ינוקא בשבתא רב נחמן אסר ורב ששת שרי וקיי"ל הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי:

7מתני' (דף קכג:) קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ומן היתד של מחרישה (דף קכד.) כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:

8גמ' אמר רב נחמן האי אוכלא דקצרי כיתד של מחרישה דמי פירוש כלי חרס מנוקב מעשנין בו את הכלים ומזלפין בו מים פ"א אוכלא דקצרי אבן גדולה שנותן עליה הכובס את היריעה כשהוא רוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליה במזורה ופירוש' קמא דוקא דגרסינן בפרק חלק (דף צב:) עד דשוויה לנפשיה כי אוכלא דקצרי דשמעת מינה דכלי מנוקב הוא אמר אביי האי חרבא דאושכפא וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי