רי"ף שבת ד.

1גמ' האי סמוך למנחה אסיקנא דסמוך למנחה גדולה הוא ואפילו בתספורת דידן ולכתחלה אמאי לא גזירה שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפילו להזיע בעלמא ולכתחילה אמאי לא גזירה שמא יתעלפה ולא לבורסקי אפילו לעיוני בעלמא ולכתחלה אמאי לא גזירה שמא יראה הפסד בזביניה ויטרד ולא לאכול אפילו בסעודה קטנה ולכתחלה אמאי לא דלמא ממשכא ליה סעודתא ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה אמאי לא דלמא חזי טענתא וסתר דינא מאימתי התחלת תספורת אמר רבי אבין משיניח מעפורת של ספרין על כרכיו ומאימתי התחלת מרחץ אמר ר' אבין משיעביר מעפרתו ממנו ומאימתי התחלת בורסקי אמר רבי אבין משיקשור בין כתיפיו ומאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו ורבי יוחנן אמר משיתיר חגורו ולא פליגי הא לן והא להו

2אמר * בגמ' הגי' אביי זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה ולמאן דאמר חובה מטרחינן ליה והא תפלת המנחה דלכ"ע חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר רבי יוחנן משיתיר חגורו (דף י.) התם לא שכיח שכרות הכא שכיח שכרות אי נמי מנחה כיון דקביע לה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמן תפלה היא לא אתי למירתת ואתי למיפשע והאידנא נהוג עלמא בתפלת ערבית מנהג חובה ואע"ג דשרא המייניה מטרחינן ליה

3רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר (עמוס ד׳:י״ב-י״ג) הכון לקראת אלהיך ישראל רבא כי איכא ריתחא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה כי ליכא ריתחא מציין נפשיה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא ריתחא בעלמא לביש ומכסי פכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה כי ליכא ריתחא מציין נפשיה ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל:

4רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותא אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד:

5רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא וקא גריס מטא זמן תפלה