רי"ף שבת סא.

1הבא לאוכל אוכל הוא ומכל אלו נלמוד שהלכה כרב ושמואל הלכך הלכה נמי כרב חסדא דקא יליף מיניה דחולב אדם עז בי"ט לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה והכי חזינן לרב האיי גאון ז"ל כדפסיקנא ולית בה ספיקא:

2גרסינן בפרק אף על פי (כתובות דף ס.) תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו ביה רבנן אמר רב יוסף הלכה כר' מרינוס

3תניא נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא ואי קשיא לך ההוא דגרסינן בפרק חרש שנשא פקחת (יבמות דף קיד.) אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה ביו"ט ואמרינן היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי שרי ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב נמי אסור ומפרקינן לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה הוא גזרו ביה רבנן יום טוב דאינו אלא בלאו לא גזרו ביה רבנן דשמעת מינה דגונח אף על גב דאית ליה צערא אסור ליה ליינק מבהמה בשבת ההיא לא קשיא מידי דההוא מימרא אליבא דאבא שאול הוא ולית הלכתא כותיה דהא פסק רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס דאמר אפילו בשבת במקום צערא לא גזרו ביה רבנן

4וחזינן מאן דקא מוקים לה להא דר' מרינוס בצערא דאית ביה סכנה כי היכי דלא תיקשי ליה האי דאבא שאול והאי פירוקא לאו מעליא הוא דאי הכי הא דר' מרינוס צערא דאית ביה סכנתא הוא מאי איריא מפרק כלאחר יד אפילו מלאכה גמורה גבי סכנה שריא ועוד האי דקאמר במקום צערא לא גזרו ביה רבנן במקום סכנה איבעי ליה למימר ועוד תינח גבי בני אדם דאית בהו סכנה גבי צנור דקתני מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן התם מאי סכנה איכא הלכך ליתא להאי פירוקא

5(דף קמה.) גופא כבשין שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ור' יוחנן אמר אחד כבשין ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ולית הלכתא כר' יוחנן לענין חיוב חטאת דהוה ליה רב ושמואל בחדא שיטתא דליכא חיוב חטאת אלא בזיתים וענבים והוה ליה ר' יוחנן יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים ועוד הא דתנא דבי מנשה מסייע להו דאמר דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דשמואל בהא מילתא דקאי ר' יוחנן כוותיה לענין איסור וליכא בינייהו פלוגתא אלא לענין חיוב חטאת:

6א"ר חייא בר אשי אמר רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכן תאנא דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד

7איבעיא להו עד מפי עד לענין בכור מהו רב אסי אסר ורב אשי שרי א"ל רב אסי לרב אשי והא תאנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד א"ל תני לעדות שהאשה כשרה לה כי הא דתניא ר"ש בן קפוסאי אומר בכור כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו רשב"ג אומר אפילו בנו ובתו ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מ"ט אשתו כגופו דמיא רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר בבכור פירוש בכור בהמה כלומר אם יבא עד מפי עד ויאמר כי מום זה שנפל בבכור זה אינו בידי אדם מתירין אותו להאכל מיד במומו על פיו:

8חלות דבש שריסקן וכו': כי אתא רב אושעיא מנהרדעא אייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ור"א ור"ש מתירין ופסק בעל הלכות משמיה דרב צמח בר פלטוי ריש מתיבתא כר"א ורבי שמעון:

9מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן בחמין זו היא גמר מלאכתן:

10גמ' כל שבא בחמין וכו' מאי היא כגון תרנגולתיה דר' אבא פירוש שהיתה מלוחה ביותר