רי"ף שבועות יב.

1מב"ד פטור אלמא כמו שלקה דאמי התם רץ הכא לא רץ:

2מתני' (דף כט.) אי זו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אם לא ראיתי גמל פורח באויר אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נעידך זו היא שבועת שוא:

3גמ' מאי קאמר * ד"ת מ"ז (אמר אביי תני שראיתי רבא אמר [באומר] יאסרו בל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח) :

4א"ל רבינא לרב אשי ודלמא ציפורא רבא חזא ואסיק ליה שמא גמלא דכי קא משתבע אדעתא דידיה קא משתבע ( * ד"ת מ"ז וכי תימא בתר פומא אזלינן בתר דעתא לא אזלינן והתניא כשהשביע משה את ישראל אמר להן שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי ואמאי ולימא להן קיימו תרי"ג מצות וליטעמך ולימא להן על דעתי ועל דעת המקום למה לי אלא כי היכי דלא תיהוי להו הפרה כלל לשבועתייהו) וסוגיא דשמעתא ( * ס"א מ"ז דאפי' הכי) דלא אזלינן בתר דעתיה דכיון דכולי עלמא לא קארו ליה גמלא בטלה דעתו אצל כל אדם והויא לה