רי"ף יבמות ב.

1בית דין כדפרשינן אבל עיר הנדחת וכיוצא בהן לא ואלא מאי ליתו שעירה כלומר מה נשאר לנו מן הקרבנות שאפשר להן שיביאו שעירה יחיד נמי היינו קרבנו ולא חלקנו בקרבנותיהן כלום הלכך אי אתה מוצא דרך לעשות חלוקה בקרבנותיהן וא"כ לרבי למה הוצרך הכתוב לומר תורה אחת

2ופרקינן איצטריך הואיל וציבור בהוראה מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת הני מרובין דעיר הנדחת ליתו איפכא [אי נמי] צריך ואין לו תקנה קמ"ל תורה אחת יהיה לכם ולומר לך שתקנתם בקרבן יחיד ואין אתה חולק בקרבנותיהן האי הוא פירושא דהאי שמעתא ופירושא ברירא ונהירא הוא וליכא בה קושיא כלל ולא ספק ולא אצטריכין למכתבה להא דרבי הכא אלא כי היכי לברור' משום דקשיא להני רבוותא:

3מתניתין דקתני חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן (מכילתין דף י.) ר' יהודה היא דאוסר באנוסת אביו ולפיכך קתני חמש עשרה נשים ותו לא וקתני לה לאמו גבי שש עריות שצרותיהן מותרות אבל רבנן דשרו באנוסת אביו שש עשרה נשים הן שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכן תני לוי במתניתיה אמו פעמים פוטרת צרתה ופעמים שאינה פוטרת צרתה כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה פי' משום דלא תפסי בה לאחיו קדושי' ולית ליה בה הויה משום דערוה היא היתה (דף י:) אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שפוטרת צרתה ואף על גב ששנו חכמים במשנתנו חמש עשרה נשים יש לך להוסיף שש עשרה כגון זאת:

4וכולן אם מתו או מיאנו וכו'. ירושלמי * הלכה ב ובתו ממאנת ולאו נשואי תורה הן תפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה:

5בבלי בפ' האיש מקדש בו ובשלוחו (דף מד:) מותיב רב כהנא וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות שקדשה מאן אילימא שקדשה אביה במיאון סגי לה גט מעליא בעיא ואלא לאו דקדיש איהי נפשה וקתני דבעיא מיאון הוא מותיב לה והוא מפרק לה כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי אביה:

6(מכילתין דף יא:) בעי רבי יוחנן המחזיר גרושתו משנשאת צרתה מהו ת"ש (דף יב.) המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצות היא וצרתה ס"ד אלא או היא או צרתה ולאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת ומסקנא כי האי תירוצא בתרא דאמרינן (דף יב.) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אחת צרת צרת ממאנת פירוש ממאנת ביבם ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו משנשאת כולן מותרות ודוקא צרותיהן אבל אינהו גופייהו בדליכא בהדייהו צרות כל חדא מנייהו אית לה דינא באנפי נפשה ממאנת ביבם דלית לה צרה אע"ג דלגבי יבם דמיאנה בו לאו בת חליצה ויבום איהי לגבי אחיו של יבם שריא וחולצת או מתיבמת דאמר שמואל (דף יב.) מיאנה בזה מותרת לזה ואילונית לא חולצת ולא מתיבמת דאמר קרא (דברים כ״ה:ו׳) והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת ומחזיר גרושתו משנשאת ומת חולצת ולא מתיבמת

7(דף יב.) אמר רבא הלכתא צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו אילונית והא דקתני וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות שנמצאו אין מעיקרא לא תני שהיו:

8(דף יא.) אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה מאי טעמא טומאה כתיב בה