רי"ף יבמות לו.

1ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת אמאי תמאן השתא ותעקרינהו לנשואין קמאין ותתיבם צרתה ופריק צרת ערוה שאני דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו אלמא בשעת נפילה נראית ככלתו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכתא כעולא א"ר מיאנה בזה אסורה לאחיו מידי דהוה אבעלת הגט בעלת הגט לאו כיון דאיתסרה לה לחד איתסרה לכולהו הכא נמי לא שנא ושמואל אמר מיאנה בזה מותרת לאחיו ולא דמיא לבעלת הגט בעלת הגט הוא דקא דחי לה הכא איהי קא דחיא ( * ג' ד"ת נפשה) [ליה] דקא אמרה ליה לא רעינא בך ולא צבינא בך בך הוא דלא רעינא הא באחיך רעינא והלכתא כשמואל דקאי ר' יוחנן כותיה דכי אתא רבין א"ר יוחנן מיאנה בזה מותרת לאחיו וכן הלכתא:

2בית שמאי אומרים בפניו כו' עד כאן לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה בעינן דתנן החליצה והמיאונין בשלשה ותניא נמי הכי מיאון בית שמאי אומרים בבית דין ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין אלו ואלו מודים שצריך שלשה ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי שמעון מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג:

3מתני' אי זו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא במפותה בת ישראל לכהן