רי"ף יבמות מה.

1לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך * בגמ' ליתא (והא) אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו גזרה שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה ואמרי קא שרו חלוצה לכהן והלכתא כרבי חנינא דהכין איתוקמא הפרק החולץ (דף לו.) כוותיה:

2מתני' שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו:

3לזו עדים שמת בעלה ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של זו וזו שאין לה עדים מותרת:

4לזו בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת וזו שאין לה בנים אסורה נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא ר"א אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם:

5(דף קכ.) אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו .

6ואין מעידין אלא עד שלשה ימים. ואפילו ראוהו מגוייד או צלוב (על הצליב') וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל העתות שוין:

7גמ' תנו רבנן פדחת בלא פרצוף פנים פרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואי תימא רב כהנא מאי קרא (ישעיהו ג׳:ט׳) הכרת פניהם ענתה בם:

8ואע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו: ת"ר אין מעידין על השומא רבי אלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא (דף קכ:) סימן מובהק הוא קאמיפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא ר"א בן מהבאי סבר סימן מובהק הוא:

9והחיה אוכלת בו אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצא אבל ממקום שנפשו יוצא מעידין ואמר רב יהודה אמר שמואל