רי"ף יומא ב:

1רבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק:

2תנו רבנן התינוקות מותרין בכולן באכילה ובשתיה וברחיצה וסיכה חוץ ממנעל וסנדל

3(דף פא:) ת"ר (ויקרא כ״ג:ל״ב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעו"י שכן מוסיפין מחול על הקדש אין לי אלא לפניו לאחריו מנין ת"ל מערב עד ערב אין לי אלא יוה"כ שבת בראשית מנין ת"ל תשבתו ימים טובים מנין תלמוד לומר שבתכם כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה (דף פא.) יכול יהא חייב כרת על התוספת ת"ל (ויקרא כ״ג:ל׳) וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי וגו' על עצמו של יום ענוש כרת אבל אינו ענוש כרת על התוספת יכול לא יהו חייבין כרת על תוספת מלאכה אבל יהו חייבין כרת על תוספת עינוי ת"ל כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה על עצמו של יום חייבין כרת ואין חייבין על תוספת עינוי:

4(דף עח:) המלך והכלה ירחצו את פניהם מלך מ"ט אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך כלה מאי טעמא אמר רב כדי שלא תתגנה על בעלה בעא מיניה רב מרבי חייא עד אימת קרית לה כלה אמר ליה כדתניא אין מונעין תכשיטין לכלה כל שלשים יום ומיבעי ליה לאיניש ליקוריה ליומא דכיפורי בכסות נקיה (שבת קיט:) דא"ל ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נח) ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה:

5(דף עח:) והחיה תנעול את הסנדל וכו'. מאי טעמא משום צינה ושמואל אמר