רי"ף יומא ד.

1נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך ג"ע מנא לן דתניא ר' אומר (דברים כ״ב:כ״ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וגו' וכי מה למדנו מרוצח מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה ומקיש נערה מאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורסה תהרג ואל תעבור ומה נערה מאורסה נתנה להצילה בנפשו אף רוצח נתן להצילו בנפשו.

2ש"ד (דף פב:) סברא הוא כי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלני' ואי לא קטלינא לך אמר ליה ליקטלך ולא תקטליה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי:

3ההיא עוברה דאריחא אתיא לקמיה דרבי אמר להו זילו לחישו לה דהאידנא יומא דכיפורי הוא לחישו לה ואילחישה קרא עליה (ירמיהו א׳:ה׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך נפק מינה ר' יוחנן ההיא עוברה דאריחה אתו לקמיה דר' חנינא אמר לחישו לה ולא אילחישה קרא עליה (דף פג.) (תהילים נ״ח:ד׳) זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אוצר פירי:

4חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין אמרי דבי ר' ינאי חולה אומר אני צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל (משלי י״ד:י׳) לב יודע מרת נפשו:

5חולה אמר איני צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא לב יודע מרת נפשו קמ"ל שומעין לרופא והאי דקאמר חולה לא צריכנא תונבא הוא דנקיט ליה ואי אמר איהו ואחרינא בהדיה לא צריכנא ואמרי תרי אחריני צריך מאכילין אותו על פיהן * גי' מהר"ם [אע"ג] דכי אמרי' תרי כמאה ומאה כתרי הני מילי לענין עדות אבל גבי אומדנא בתר רוב דעות אזלינן