רי"ף יומא ו.

1מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

2גמ' אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו׳:א׳-ב׳) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת איפא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס וגו' אם ממון יש לו בידך התר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים.

3אמר רב יהודה וצריך לפייסו בשלשה חבורות של שלש שלש בני אדם שנאמר (איוב ל״ג:כ״ז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ואם מת א"ר יוסי בר חנינא מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי ליי' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו א"ר יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר (בראשית נ׳:י״ז) אנא שא נא ועתה שא נא ודוקא חבירו (שם ע"ב ע"ש) אבל רבו מפייס ליה עד דמפייס:

4עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה ואלו הן א רכילות לשון הרע ב ובעל חמה ג ובעל מחשבות רעות ד והמתחבר לרשע ה והמרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה ו והמסתכל בעריות ז והחולק עם גנב ח והאומר אחטא ואשוב ט והמתכבד בקלון חבירו י והפורש מן הצבור יא והמבזה אבותיו יב והמבזה רבותיו יג והמקלל את הרבים יד והמעכב את הרבים מלעשו' מצוה טו והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה טז והמשתמש בעבוטו של עני יז והמקבל שוחד על מנת להטות אחרים בדין יח והמוצא אבידה ואינה מחזירה לבעליה יט והרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו כ ואוכל בא"י הגי' שור שוד עניים יתומים ואלמנות כא והחולק על דברי חכמים כב והחושד בכשרים כג והשונא את התוכחות כד והמלעיג על המצות:

5(דף פז:) ת"ר מצות וידוי עי"כ עם חשכה דר"מ וחכ"א צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה צריך שיתודה אחר שיאכל וישתה ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית ויתודה במוסף ובמנחה ובנעילה והיכן אומרה יחיד אחר תפלתו ושליח צבור אומרה באמצע

6מאי אומר רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר אתה יודע בעמקו של לב (ר') לוי אמר בתורתך כתוב לאמר (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' ר' יוחנן אמר רבון העולמים רב יהודה אמר כי עונותינו רבו מלמנות ואשמותינו עצמו מספר רב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא וכו' אמר רב * בס"י איתא המדורי המדודי לא שנו אלא דלא אמר אבל חטאנו אבל אי אמר אבל חטאנו לא צריך ואמר * בד"ס הגי' בר רב המדודי הוה קאמינא קמיה דמר שמואל והוה יתיב כי מטא שליחא דצבורא לאבל חטאנו קם אכרעיה אמינא ש"מ עיקרא וידויא האי הוא:

7(דף לו:) ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא ט״ז:כ״א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה אומר (במדבר יד) נושא עון ועובר על פשע וחטאה דברי ר"מ

8וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר (במדבר ט״ו:ל״א) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי ואומר (מלכים ב ח׳:כ״ב) אז תפשע לבנה בעת ההיא חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא בשגגה וכי מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה הוא אומר (מלכים א ח׳:מ״ז) חטאנו והעוינו והרשענו וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט׳:ה׳) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו אבל מהו שאמר משה נושא עון ועובר על פשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שחוטאים ישראל ועושין תשובה עשה להן זדונות כשנגות אמר רב יהודה אמר רב הלכה כחכמים: