ראשון לציון על אסתר א:ה
ראשון לציון על אסתר · Rishon LeTzion on Esther 1:5
Open in the reader →1ובמלאת הימים האלה כו' י"ל למה הרגיש הרגשה גדולה לצד העם הנמצאים בשושן מה שלא מצינו שעשה כן לכל השרים והפרתמים עוד קשה למה הוצרך לומר עשה המלך הלא בו הוא מדבר ולא היה צריך לומר אלא עשה לכל העם והעושה מובן הוא ועוד למה דקדק לומר העם בה"א הידיעה ויותר הוא לשון מתוקן אם היה או' לכל עם הנמצאים עוד אומר הנמצאים למה הזכירם בלשון מציאה. עוד ק' או' למגדול ועד קטן יתר דבאו' לכל העם הנמצאים כו' דממילא משמע בין גדול בין קטן. ונראה לפרש בהקדים דבריהם ז"ל כי משתה זה שעשה של ז' ימים לישראל עשאו וכבר ידוע הוא כי ישראל פרושים הם ממאכל האומות והוא הרשע רצה שישראל יהנו מסעודתו כי בזה ישתקעו בגלות תחת ידו הלא ידעת דבריהם ז"ל שהבאתי בסמוך שלא נתישבה דעתו עד שראה שעברו ב' שנים ושלמו ע' שנה ולא נפקדו הראת לדעת כי לבו נוקפו על זה ואשר ע"כ היה מתחכם לבל תהיה להם ארוכה למחלתם ונתיעץ להחטיאם שיאכלו מאכלות אסורות נבילות וטריפות ולא רצה לעשות הדבר על ידי גזירה שיגזור עליהם לבא לסעוד בפת בג המלך בעל כרחם כי אז אין להם עונש וכמו שלא חטאו דמו ולזה נתיעץ ועשה משתה גדול ויקר הערך בחצר גנת ביתן המלך ונתחכם עוד שלא לומר שעשה בשביל ישר' דוקא שא"כ הלא הם ככפויים כיון שטרח והכין סעודתו אליהם מי הוא זה שלא יבא הלא ודאי שיחייב ראשו למלך ואין לך אונס גדול מזה ופטורים הם על מה שיאכלו וישתו אלא אמר סתם שיכינו סעודה לכל עם הנמצא בשושן ולהיות שדבר זה לא יספיק כדי שיבאו בני ישראל לזה החליט הענין ואמר למגדול ועד קטן לבל יאמרו מן הסתם לא יהיו קרואי סעודת המלך מהשבויים הפחותים וכאשר אמר למגדול ועד קטן הנה כלל גם הפחותים וא"ת א"כ חוזר אני ודן כי באונס עשו אחר שגזרת המלך על הכל זה אינו כי אין המלך מכריח אלא כל הרוצה לבא אל הסעודה יבא ומי שיש לו טעם מספיק כמו שתא' ישראל שיש להם מצות אלקיקם או מי שהוא חולה וכדומה אין מובן מהמלך שמכריח לזה ולדומה לו באופן כי אין אונס ונתחכם לעשות סעודה יקרת הערך שבאמצעות זה יהיו מתפתים ובאים ובעונות יצתה מחשבתו לפועל ונתחייבו כלייה לולי מרדכי שעמד לימין אביון וזהו שיעור הכתוב להיות שקדם בימי המשתה של ק"פ יום שהיו כל האומות שמחים וישראל מספידים ובוכים כמא' ז"ל ומישראל היו שם ובשביל שראו כלי בהמ"ק היו מספידים ובוכים שם ע"כ, ובראות המלך דבר זה לא נעצר כח לעשות עוד המשתה ועמד בסוף הק"ף דזולת זה עודינו במשתהו אלא לסיבה הנז' פסק במנין ק"ף יום ועשה משתה ולזה דקדק לומר עשה המלך כי הוא לבדו יודע כונת הענין בזה והרואים לא ידעו ענין וברה"ק נתגלה טעמו והודיע הכתוב שהמשתה שעשה הוא לכל העם הידוע שהוא ישראל עשאו ולזה דקדק לומר העם הידוע והם בני ישראל וחזר לומר מה מענה בפיו ואמר הנמצאים בשושן כי להיותם נמצאים הכניסם בכלל הדברים בדרך ערמה ואומרו למגדול להיות שבערך המלך לא תחשב גדולת הגדול לגדול' לזה המעיטה ואמר מי"ם המקצת מגדול לומר שכל גדול גדולתו ממועטת ובזה נתישבו כל הדקדוקים: