ראשון לציון על משלי א:ב

1לדעת חכמה ומוסר וגו' לקחת מוסר השכל וגומר לתת לפתאים ערמה וגו' ישמע חכם וגו' להבין משל ומליצה וגו' יראת ה' וגו' לפי הנראה הכתובים אין להם משמעות כי אם הוא מצוה לאדם היל"ל דע חכמה ומוסר והבן וגומ' וכן בכל הכתובים מדוע אמר לשון זה לדעת להבין ואם נא' שכונת הכתובים הוא לומר שהמשלים של שלמה הם לדעת וגומר ולקחתוגו' קשה מה הוא אומרו להבין משל ומליצה אם דבריו הן משל מי יבינם לנו שמשמעות הנשמע מהכתוב הוא שבא להבין אותנו משל ומליצה דברי חכמים ולא הבין אותנו שום משל ומליצה ועוד הכתובים מצד עצמן אין להם משמעות, ונראה שכונת שלמה המלך ע"ה כך היא שבא להודיע סדר הלימוד בידיעות חכמות הניאותים על הסדר ולה הוא אומרו לדעת וגו' פי' כי האדם צריך שידע מתחילת החכמה שלא יהיה כסיל אלא שיהיה מבקש לידע החכמה ואחריה המוסר פירוש המוסר הוא התבוננות בשכל לדבר הראוי לו ולשאינו ראוי לו וזה אינו דבר מגונה והיינו אחר שתהיה לו חכמה אז מצד החכמה יהיה המוסר ולא יהיה כבהמה, עוד יכוין לומר כי לא תהיה הידיעה בחכמה במלאכת מהמלאכות כאשר עושים האומות בחכמות העולם לתועלת נמשך אלא שתהיה החכמה למוסר לדעת תורת האדם ואחר שיהיה לו זה יעלה במעלות להבין אמרי בינה שהיא המעלה הגדולה שיבין דבר מתוך דבר ואומרו אמרי בינה פי' שהדבר אשר יתחכם ממנו האדם להבין דבר אחר מתוכו לא כל דבר ודבר יש בו זה דהיינו להוציא ממנו דברים. שלא יוסבלו אלא ענין הבינה הוא שאחר שנתחכם להוציא לאור תעלומה כל רואה יאמר שדבר זה מובן מזה ואומ' לכל ראוני שאני טהור וזה הוא אמרי בינה שהענין יורה שמובן הוא ואחר שיגיע לזה יגיע עוד למעלה רמה יותר שהמוסר שיקח ויברר לעצמו יהי' מוסר של הבנה וצדק ומשפט ומשרים:

2או יאמר כאשר יהיה בו דבר זה לדעת חכמה וגומ' יקח לו מוסר השכל ולא יבחר אלא אל הצדק והמשפט ואם יראה בעיני העולם שהוא משפט מעוקל יעשה משרים ע"ד ועשית הישר והטוב והכל עולה לפי' אחד שלא יקח אלא דרך זה של מוסר שיש בו כל אלו המעלות ועוד יגיע עד שיתן לפתאים ערמה וגו' ודבר זה הוא ענין גדול כי יחכם אפילו לאדם פתי ועוד נוסף דאפילו חכם שיבא אצלו ישמע ממנו ויוסיף לקח והנבון שהוא יותר יוסיף ליקח יותר ממה שיודע והיינו תחבולות, להבין כו' פי' היא מעלה יותר דבשלמ' הנבון שהוא מבין הענין מתחכם יותר להוציא דבר ממנו אלא המשל ומליצה הם כספר החתום אפ"ה יגיע להבין אחר שיהיו בו כל אלו המעלות ואין לנו גדול ממנו אז ידע ויכיר יראת ה' היא העיקר וזהו יראת ה' ראשית דעת, ואומרו חכמה ומוסר אוילים בזו פי' כי בזה הוא שהתחיל לומר לדעת חכמה ומוסר שהוא מדרגה הראשונה שממנה מתחיל לעלות לכל המעלות הסדורות ולזה אמר כי האוילים כאשר יבוזו החכמה ומוסר שהיא מדרגה הראשונה א"כ אין להם דרך עליה עוד ואומרו אוילים בזו לא אותם שהם אוילים אלא המכוון הוא שבזה שהם בוזים ניכרים ונראים שהם אוילים כי לא יעשו ענין זה אלא אם הם אוילים. שמע בני וג' כי לוית חן וגו' אומרו מוסר אביך יכוין על תורה שבכתב ותורת אמך על תורה שבעל פה וצל"ד מדוע תורה שבכתב יחסה למוסר ותורה שבעל פה הזכירה בלשון תורת אמך. ונראה שהטעם הוא להיות דתורה שבכתב כתוב בה אם תעשה טוב תחיה ואם לאו תמות או הכרת יכרת או ילקה ארבעים לזה הזכיר בו המוסר אבל דברי חז"ל אין בהם לא מית' ולא עונש שלא מצינו שיחוייב האדם העובר לא מיתה ולא יסורין שאין לוקין על לאו דלא תסור ולזה אמר תורת אמך וזה הוא שדייק לומר גבי תורה שבכתב שמע וגבי תורה שבע"פ אמר ואל תטוש תורת אמך דלא שייך תטוש אלא בדברי רז"ל שיאמר אני איני צריך שמירה זו שאמרו רז"ל או גזירה זו אין לחוש לה ותפול גזירת חכמים אבל לגבי תורה שבכתב אינו מזהיר אלא שמע ודי בזה ונותן נתינת טעם לתורת אמך שהם דברי רז"ל כי לוית חן הם לראשך ולזה אמ' בתחלת הספר תיבת משלי להיו' כי כל דברי שלמה כאן מדבר במשלים כמו דבר זה כי לוית חן וגו' ותורת אמך וגו':