ראשון לציון על משלי ב:א

1בני אם תקח אמרי וגומ' להקשיב לחכמה וגומ' כי אם לבינה וגו' אם תבקשנה וגו' אז תבין וגו' כי ה' יתן חכמה וגו' יצפון לישרים וגו'. הכונה היא דאחר שאמר חכמות בחוץ וגו' שהתורה היא מכרזת על האדם כל ימיו ואף אחרי צאתו לתרבות רעה עתה הם דברי שלמה שמזהיר לאדם לשמוע מה שאמרה לו החכמה וזהו אם תקח אמרי וזהו שסיים להקשיב לחכמה אזנך כי התורה תקרא חכמה וחכמות ואפשר דהטעם דלעיל קראה חכמות מלבד מה שפירשתי יש טעם נוסף כי להיות שלכמה כתות דברה תורה לז"א חכמות דלכל אחד מזהרת אופן חכמה אחת משא"כ כאן מצוה א' הוא מצוה לכולם שישמעו לתורה ועוד מצוה דברים אחרים הנאותים לו כאשר יבאר באו' תקח ותצפון דלמה שנוגע לדבר החכמה אמר לקיחה שיקח בממון כל הון ביתו יתן אבל דברי שלמה אינם בחיוב כ"כ אלא תצפון כאשר תמצאם לא תזלזל בהם הלא תצפנם ויהיו בעיניך לדבר יקר:

2או יאמר שהכונה ע"ד מה שכתוב והיה אם שמוע תשמע וגו' בודאי תשמור חקי ה' כאומרם במדרש משל לרופא שריפא כל תחלואי איש ברטיה א' שמעו ותחי נפשכם ולז"א בני אם תקח אמרי ותשמע דברי תורה בודאי שתצפון מצותי שהתורה תהיה מעשה אותך לקיים המצות ואו' ומצותי בתוספת וא"ו להיות שעושה מצוה גם בקיחת אמרי נועם ת"ת לזה כתב בתוספת וא"ו לומר כי ב' בידו או יאמר ע"ד אומרם ז"ל תורה בעידנא דעסיק בה אגנא ומצלא שלא יבא לידי עון אשר חטא לז"א בני אם תקח אמרי דע כי לא אמרי לבד אתה לוקח אלא גם המצות תצפון אתך פירו' לא תבא לידך עבירה ותעשנה ולא תבא לידך מצוה ותמנע מעשותה אלא הכל תהיה מקיים:

3או יאמר בני אם תקח אמרי אם תרצה ללמוד תורה ותקח לך התורה ליקוחין ותרצה שתתקיים בידך ומצותי תצפון אתך ב' מצות הא' היא שלא תלמוד להתיהר. והב' שלא תלמוד לקנטר בהרחיק ממך ב' דברים הללו תקח אמרי ותזכה בהם. או יאמר בני אם תקח אמרי ע"ד אומרם ז"ל הלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשו' לז"א כי כאשר תקח התורה תהיה ע"מ לעשות וז"א תקח אמרי תהיה ע"מ ומצותי תצפון אתך. עוד ירצה לומר בני אתה ובתנאי אם תקח אמרי ופי' מלת אם הוא תנאי למלת בני תדע אימתי אתה בני אם תקח אמרי והנה יכוין הכתוב לומר קיחה ומצפון על התורה והמצות ולז"א אם תקח אמרי ומצותי כי תיבת מצותי תסוב למעלה וגם תיבת אמרי תסוב למטה שתחזור עליו תצפון ופי' זה ע"ד מה שגילו דעתם ז"ל בפסוק את כספך לא תתן וגומר ועכ"פ אתה צריך לתת טוב טעם למה קבע בפשטיות הנשמע לתורה קיחה ולמצות צפינה ונראה כי המצות לא יצטרך לקחת מהזולת אלא אשר יעשה מהמצות כי ידועים המצות ולא יצטרך לחכם גדול להודיעו אבל התורה היא דבר בלתי גבול לידיעת' כי מה שתדע עוד יש לאלו"ק מלין לז"א קח אבל המצות שידועות לו יצפון פי' שישמרם:

4או יאמר כי הנה תמצא כי דברי שלמה הם ב' בחינות הא' הם דברי חכמות אשר החכם ידע אמיתותם והב' הוא צווי בלתי הכרח מהחכמה. לז"א בני אם תקח אמרי כנגד דברים אשר יקובלו מצד עצמן כאשר יקח אותם יספיק לו שהוא לבדו יצפנם וכנגד המצות שאינו מכריח בדבר חכמה לעשותם אמר ומצותי תצפון אתך ויעבור זמן אז תדע אמיתות דברי כאשר הוא מפרש בסיום דבריו להקשיב לחכמה אזנך זה כנגד אם תקח אמרי וכנגד מצותי תצפון אתך אמר תטה לבך לתבונה והנה תמצא כי הרבה כתות שומעים דברי החכם אבל לא ראי זה כראי זה הא' הולך ושומע ומבין שטחיות הדברים אבל אינו מעמיק בענין לדעת היוצא ממנו אלא מכניס בזו ומוציא בזו. ויש כת אחרת שמדקדקים לדעת המכוון היוצא מהמאמר וילביש הענין בו ויאמר אלה הם מעשי וזה יקרא תבונה וכת הג' יש תן לחכם ויחכם עוד שיותר ממה שתצוה אליו ויתחכם ענין מתוך ענין ויאמר בשומעו המוסר והתוכחות מה אני יושב ומצפה עד יום מותו ואז על כתף יסבלוהו קדרה בליעה מאיסו' משערין בכולה לאיסור ואנה יוליך את חרפתו ותמצא כנגד ג' דברים הללו יש ג' עבירות באדם כי יש עבירות אשר יעשה האדם ויספיק לו הטבילה ויש ע"י הגעלה ויש ע"י ליבון האש. והם אלו הטבילה היא במים ארבעים סאה וזה יועיל לכאשר יחשוב האדם מחשבות רעות אשר לא תעשנה צריך לטבול במים להעביר המחשבה העולה על רוחו ולזה היתה עולה באה לזה יטבול במים ויעביר טומאתו ממנו. ויש דברים אחרים שצריכין הגעלה והם באכול האדם דבר איסור שהגוף בלוע מאיסור כקדרה הבלועה מאיסור זה צריך הגעלה וההגעלה היא התענית שע"י התענית מרתיח כל הגוף ומזיע ופולט האיסור וזהו יותר טוב לו ולא תבקע כריסו כאשר לא תוכל לסבול גיעוליה בקבר ותשפוך לו על פניו ואם יגעיל הרי פלט האיסור. ויש דברים שבלועים ביבש באור והם צריכין ליבון ואלו הם המוציא ש"ז והכועס והמרחיק דברי רז"ל שלא להאמין בהם וכל זה חוטא באש כי הזרע והחימום הוא אש יוצא מגופו וכן הכעס כנגד אלו צריך ללבן והליבון הוא עסק התורה בתמידות ביגיעה שהיא אש ע"י אש התורה תוציא בליעת האיסור שנבלע בגוף האדם בעבירה. והנה תמצא כי כל זה הוא תיקון לג' יסודות שבגוף שהם אר"מ אבל עפר אודיעך קושט אמרי אמת שדינו כדין האיסורין דהלכה רווחת אין כלי חרס יוצא מידי דופייו לעולם ולזה לא עלתה לאדם הראשון כאשר חטא ובלע כלי חרס שלו איסור אין לו תקוה אלא לשוב לכבשן האש מוצאו שנתבשל בו והוא לשוב אל הארץ אשר לוקח ממנה ותמצא כי יש צדיקים אשר הרבו ללבן גופם בתורה עד שהוציאו דופיו ממנו ואלו נרמזים דתמצא דכלי זכוכית הם מן העפר ואף להם נתנו חכמים שיעור כי שבירתם זו היא טהרתן שלא יועיל להם כמה וכמה ולזה מרע"ה לא הועילה לו רוב תורתו ונפטר והוכרח לשבירה האמת כי שבירתו אינה חשובה שבירה כלל כי כבר הוא מהותך מדופיו אשר בלע בימי אדם ולזה שמעתי מת"ח א' משם המפרשים אמתני' דמיום שמת רבי בטלה זכוכית לבנה היא זכות הגוף כך שמעתי. וכפי דברינויתבאר פי' הענין כמין חומר כי למה לא יראו להמשיל הענין אלא לזכוכית הלבנה אלא לומר כי כולם התנאים הקדושים ע"ה היו הם וכיוצא בהם שימצא גופו מלובן ולא יצטרך למיתה שהיא השבירה אלא מצד שיסודו בעפר וכבר אמרה תורה שאין כלי חרס יוצא מידי דופיו אלא בהחזירו אל כבשן האש וכלי זכוכית הם חרס ואו' מלת לבנה פי' גם ימצאון צדיקים וכמעשה דרב אחאי בר יאשיה שהגם שהיה בקבר היה כשוכב בעפר למה זה דומה לכלי חרס הנכנס לתנור ואין בו מה יאכל התנור הרי הוא כמות שהיה ואם כן הרי רב אחאי שהיה אחר הצדיק הנז' ואיך אומר בטלה זכוכית לבנה לז"א זכוכית לבנה שכל רואיה יגיד כי אינה עפר כלל לרוב זכותה כלל וזה ישיגנו ברוב עסק התורה והקדושה שלא יצטרך למיתה אלולי חטא אדה"ר והגם שימות אין מיתתו נקרא מיתה אלא שכיבה ואפשר לרמוז זה בקרא דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל פי' כי מועלת התורה ללבן ולזכך האדם כאשר מועלת המיתה לגוף לעכלו זאת התורה היא עושה כמו אדם כי ימות וגו' ואשר לזה מצא שהע"ה להעמיק בענין הנדבר אליו וזה כתבתי כנגד ההמון וכנגד אמיתות הענין שהוא מדבר בעוסקי התורה יצונו לטרוח בתורה להשיג עמקה לא לשטחיות הדברים אלא החכמה והתבוננות בה ולהוציא דבר מתוך דבר כי זהו עיקר הידיעה שנצטוינו עליה דכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' כי כל העוסק בתורה בלי טורח לרדת לעמקה הרי זה ככוסס חטים מבלי דעת ואחר עשות מלאכות הנעשות בחיטים יטעם כצפיחית בדבש וזה העוסק בתורה צריך להתיש כחו ולהעמיק לדעת עומק דבריה וזה נקרא תבונה ואחר שירד לעומק הענין יולדו לו עניינים רבים וזה נקרא בינה שהוא דבר מתוך דבר באופן כי צריך האדם להבחין ולדעת כל הנדבר אליו מחכמה ואחר שידע עומק הענין אז כמה עניינים יסתעפו לו דבר מתוך דבר ולז"א שהע"ה להקשיב ויטב [ויטה לב לתבונה היא להבחין עומק הענין לא כמצות אנשים מלומדה וטעם שאני מבקש ממך להבין הענין היטב כי תאמר אם ארצה לקבל דבר חכמה בשמעי למה אטרח לתבונה יהיה באיזה אופן שיהיה בשלמא אם תצוה על הבינה שהיא הגדולה שאני מבין דבר מתוך דבר הנאמר טוב אבל אם אין לי להבין אלא הענין עצמו למה נצטער להעמיק בו אם ארצה לקבלו לז"א כי אם לבינה תקרא ותרצה להשיג לבינה אם תרצה להשיג לה צריך אתה להשיג התבונה קודם ואחר שתהיה מעמיק בענין ליודעו משם תעלה להשיג התבונה מפתחי הבינה היא התבונה באופן כי התבונה הוא עומק הדבר וטעמו ויסודו והבינה הוא מה שיצא מזה וזהו דבר מתוך דבר וכנגד ב' דברים הללו אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה והנה תמצא כי הכסף הרוב ימצא כפי הטבע אם ירכוב אניות ולפחות בהשתדלות מלאכה וכדומה אבל המטמון לא כל אדם יטרח וישיג לז"א כנגד התבונה שהוא להבין הענין בעצם יהיה כביקוש כסף והבינה כמטמונות ומי ישיג למציאותו ואחר שיהיו לך דברים הללו חכמה ותבונה ובינה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא הכונה היא שתמצא כשישיג האדם לחכמה ותבונה הרי הוא יודע יראת ה' ב"ה אבל לא ידע אלא הנמצא כתוב אבל מה שאין לו מקרא מנין ידע אבל כאשר יגיע למעל' הבינה אז ידע דעת אלקים ממש פי' מה שבדעתו שלא נתפרש בתורה מבינת האדם בתורה ידע כל נעלם ולזה דקדק לומר מלת תמצא כדבר שהוא אבוד מעיני אדם והוא מצוי כפי האמת שכל מה שיש בעולם וכל החכמות וכל המושכלות כולם בתורה וכן ארז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ והכל מהתורה אלא שמהעדר דבר אמנם אחר שתעשה כל הכתוב אז תמצא דעת אלקים וזהו ומגלין לו רזי תורה וחזר לתת טוב טעם כי יבין יראת ה' ודעת אלקים והוא שכתוב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה הכונה כי כאשר נתן ה' התורה לישראל הנקרא חכמה הכל נת' בין החכמה בין התבונה בין הדעת שהוא פנימיות התורה אבל מה שנתן נגלה שהוא תורה שבכתב שיכול כל אדם להשיג והן מפורש בתורה אבל דברים האחרים שאני אומר לך לא נתנם בכתיב' אלא מפיו הלכ' למשה מסיני והכל רמוז בתורה וחזר לתת טעם למה עשה ה' ככה ולא בא הכל מפורש לז"א יצפון לישרים כו' פי' כדי שתהא מתשת כחו של אדם להבינה וע"י זה יוסר חלאת פשעיו ופי' לישרים היינו תדע באיזה אופן יהיו נעשים ישרים בלי עיקום חלאת פשעים ע"י תושיה וזהו דוקא למי שיש לו תחלואים בנפשו אמנם להולכי תום מגן הוא שאינם צריכין לטרוח להבינה שאין להם מונע והוא ע"ד אומרו כי שמש ומגן ה' וגו':

5או יאמר מגן הוא להולכי תום כי מי שאינו צריך להתיש כחו כי הולך בתום אפ"ה יש לו שכר גדול להיות לו למגן. או יאמר יצפון לישרים פי' כי כונת ה' ב"ה שדעת ותבונה אמרם למשה והם בתורה בדרך נסתר הטעם הוא שלא יבינו אלא הישרים ולא הרשעים שאינם ראויים סודות התורה ואם היה הכל גלוי היו יודעים אותו אפילו הרשעים בלי יגיעה משא"כ עתה אין יכולין להבינה הרשעים עד שיתישו כחם ואז מתכפר עונם ומבינים ומזה נמשך שעשו רז"ל סייגים שלא יכשל האדם בעיקר התורה או יאמר מגן כו' כי כאשר ילך האדם בתום לא יכשל בעומק התורה עד שיתיש כחו בדעת עליון אז יבין אבל קודם שטחיות הדברים יעמדו לפניו למגן פי' כמגן. ונשאר לידע כפי מ"ש שהחכמה תקדם ואח"כ התבונה ואח"כ ישיג לבינה א"כ הול"ל מפיו כו' תבונה ובינה ונראה כי הבינה בעת יצטרך האדם להבין דבר מחבירו תקרא בינה ואחר שהבין הדבר ההוא תקרא דעת וזהו ודעת אלקים תמצא ולז"א מפיו דעת וכו' כי הוא יתברך בעל דבר בערכו לא יקרא אותו דבר בינה אלא בערך המוציאו מתוך דבר וטעם או' תבונה אחר או' דעת שיורה כי היא יותר גדולה ולא היא כונת הכתוב כך היא מפיו דעת שלא נתן בנגלה ולא זה בלבד נתן בהעלם אלא אפי' התבונה מפיו נאמרה כי כן תמצא כי תורה שבע"פ לא נאמרה בפי' אלא מפיו יתברך ונמסרה מפה אל פה ולא ניתנה לכתיבה. עוד ירצה לומר יצפון לישרים ע"ד אומ' ז"ל למשמאילים בה עושר וכבוד למימינים בה אורך ימים עולם שכולו ארוך והכונה כי מי שעוסק בתורה בכל כחו כימין הזה שהוא כח האדם זוכה לאורך ימים ומי שעוסק ביד כהה בלי טורח יזכה בעה"ז לעושר וכבוד והנה תמצא כמה ת"ח שעוסקים בתורה וטורחים ויגעים בה בעומקה ובפירושה ולא יגעו ולא יעפו ומתישים כחם בה מרוב אהבתם ויש כת אחרת שלומדי' מהתענג ומרוך בלי טורח ויגיעה כפורע חובו ומבקשים אולי לא ימצא להם מעורר מדני' להקשות ולפלפל כי יגעים ובורחי' מלשמוע דברי טרחא וקוראי' לזה המעיין וטורח כי הוא מבלבל מי יתן אפה וידעו כמה תתבלבל נשמתם בגיהנם וכאשר יהי' ניכוים בחופת חבריהם היגיעים לז"א כנגד המיימינים יצפון לישרים תושיה שיצפון להם זכותם לעולם שכולו ארוך ודיקדק לומר לישרים כי יש מתישים כחם בה ואין עולה להם כגון שלומדים לקנטר ובאים בעקיפו' שלא בדרך ישר לז"א שתהיה תורתם ישרה ויעמיקו בתור' בפלפול ישר זהו שאומר עליו יצפון. וכנגד כת המשמאלים תהיה להם למגן בעה"ז בשמאלה עושר וכבוד וזהו מגן להולכי תום שאינם רוצים להתחכם אלא ללמוד התורה בתמימות תם מה הוא אומר בלי חכמה ודעת ועיקר התורה היא החכמה שכן הוא אומ' אני חכמה שיסודותיה בנויה על החכמ' וכפי פירו' זה מקרא דיצפון לישרים אינו קשור עם מה שלמעלה ממנו אלא הודעה כי צריך לחכמה ולתבונה וזולת זה אפי' שכר עה"ז אין לו וכן תמצא שארז"ל גם בלא דעת נפש לא טוב שצריך לדעת חכמת התורה וכן בזוהר דבעיא למנדע כו' לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור. הכונה כי מלבד אשר צוה על מה שנוגע אל נותן התורה באו' להקשיב לחכמה אמר עוד כנגד המעשה לעצור כי תהיה הכונה בכל האמור לב' עניינים על החכמה ועל המעשה שהוא לנצור והוסיף לומר ודרך חסידיו ישמור לומר כי האדם אשר יכנס בחצר בית המלך הפנימית לעשות ככל הכתוב צריך להתנהג לפנים משורת הדין כמנהג החסידים כי אורחות משפטהוא מה ששורת הדין נותנת ודרך חסידיו הוא ע"ד למען תלך ואמר ארחות לשון רבים ודרך לשון יחיד להיות כי ארחות משפט ירבו מלמנות מינים ממינים משפטי ה' אבל דרך חסידים הוא דרך א' כולל לעשות תמיד לפנים משורת הדין ואו' מלת חסידיו דהיל"ל חסידים אלא הכונה היא חסידיו של המשפט אותם המתחסדים במשפט שאינם מדקדקים לעשותו בדיוק והולכים בדרך טובים וזהו חסידיו וטעם הענין להודיעך מה מדת חסידות הוא או' כי הרבה מיני חסידות יש לז"א כי הוא מדבר בענין שהוא בו דהכונה היא דבאותו משפט ישמור דרך המתחסדים בו ודוק או יאמר כי אומרו לנצור ארחות כי יכוין לומר כי הדרך שיביאהו להיות נשפט עליו ישמרהו שלא יכנס בשופטי' ובזה כאשר יהיה לא אפשר שינולח מהיצר דכאשר ירחיק עצמו מכל דבר שיצטרך לדון אם כדין עושה אם לאו אם כן בבא אליו רשע שהוא היצר בהכרח שיצטרך להחטיאו להמציא לו טעם לבא אל העבירה וכאשר יקח לו דרך כי ארחות משפט ינצרם שלא לבא בהם א"כ גירא בעיניה דשטנא. ואו' ודרך חסידיו ישמור פירש דכאשר יראה דרך חסידות לא יאמר כי דבר זה אינו חמור כ"כ כשאר איסורין אלא יעשה לו שמירה הגם שאינו אלא דרך חסידו' עכ"ז לא תשמע לדברי היצר המפתה אותך להקל בהם באו' כי אין זה מעיקרי התורה ואם יקל בזה יבא להקל בעיניו אפילו בעיקרי הדת ואחר שיהיה לך זה שתעשה כל הכתוב לעיל בין בעסק התורה והידיעה בין במעשה אז תבין צדק ומשפט ומשרים וגו' והנה צריך אתה לדעת כי מהו שצריך האדם להקדים הוא המשפט ואח"כ הצדק ע"ד או' עשיתי משפט וצדק ואם כן הי"ל להקדים משפט ולכתוב צדק עם משרים. אכן הכונה היא לומר כי אחר שישמור משפט ודרך חסידיו ולא יכשל בהם ויתן לב עליהם אז יבין מהו הצדק שהוא לפנים משורת הדין ומה הוא המשפט וכפ"ז להיות שכל עצמו לא בא אלא להסיר לו שלא יטענו כי זה הדבר אינו אלא צדק לזה הקדים להזכירה ועיקר קושיתו עתה לא חלה לזה לא הקדים בהכרח המשפט. כי למה יקדימנו בכתוב אם הטעות הוא אחר האמת בו שיחזור צדק כנז' ואו' ומשרים כל מעגל טוב הכונה שאחר שידע ויהיה בר דעת אין לחוש לו הרי הוא יודע כי כל המישרים שהם מעשים שלפנים משורת הדין הם כל מעגל טוב ולזה לא אמר וכל מעגל טוב לומר שהמישרים הם כל מעגל טוב: