ראשון לציון על שיר השירים א:ד
ראשון לציון על שיר השירים · Rishon LeTzion on Song of Songs 1:4
Open in the reader →1משכני אחריך נרוצה כו'. הנה להיות כי כל האמור למעלה בענין היה כאשר היו ישראל במצרים שעדין לא נתגלית אהבת שניהם ועתה מתחלת להגדיל אהבתה בה' ית' ואומ' לו כי תמיד נפשה דבוקה בו ולא מנעה מלרדוףאחריו אלא מצד היותה טבועה בכור הברזל ומשוקעת בטיט היון כי לא היה זה והיתה בת חורין לא היתה מנחת מלרדוף אחריו כי אהבתה בו רבה ולזה אינה חסירה אלא שימשכנה מכור טבועה בו ואח"כ היא מאיליה תחפש אחריו לדעת מקומו איו וז"א משכני אחריך נרוצה וכשנדקדק בענין כן היה דהנה דרך העולם היוצא לדרך ובפרט למדבר היתכן ללכת מבלי הכין צדה לשיעור המספיק אחר אשר ידע כמה ימים יתעכב בדרך וזולת ב' ענינים אלו אין מציאו' לצאת מן הישוב ומצי' שכ"י כאשר יכלה לצאת אחרי ה' לא בקשה דבר לדעת דרך יום או יומים או שנה ולא הכינה צידה לצורך הדרך אלא רצתה אחריו מבלי לחשוב בשום דבר מרוב חשקה בו וזהו שתמצא שא"ל ה' זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר דהנה ולא תאמר שאע"פ שלא שאלה כמה שיעור הדרך ולא הכינה צידה אבל עכ"פ היה בלבה צער ח"ו לז"א הביאני המלך חדריו ר"ל שהיה בדעתה כאלו כבר נכנסה לחדרי המלך ואין דבר חסר בבית המלך והיתה שמחה בהשיגה דבר זה וז"א נגילה ונשמחה בך. עוד יאמר שתכוין לומר שאין לך שמחה בעולם אפי' בערך ההבאה לחדרי המלך לא תשמח אלא בו כי הוא העיקר באהבתה וכפ"ז יהיה פי' משכני אפילו למדבר אחריך נרוצה כי חוץ ממך לא יעכב לי דבר בעולם ומ"ש נזכירה דודיך כו' פירוש כאשר יהיה לפני היין שהוא דבר המשובח שהוא משמח ואין אני מעלה זכרונך בדעתי ובפי אני בוחרת להעלות בפי זכרון דודיך יותר טוב משתית היין ואומר משרים אהבוך כאדם החותם שמו על הענין שהוא אומר מי הם המדברי' ומי הם החביבים הללו לז"א אותם שהם מישרים שהם הצדיקים שהם הולכים במישור אוהבי ה'. או ירצה להיות שאמרה נזכירה דודיך מיין שעריבים עליה דברי דוד הוסיפה לומר כי מרוב תשוקתה בו נתאוית עוד לראותו לשמוע נתינת ה' מפיו ית' וז"א מישרים אהבוך פי' שיהיה דברך במישור אלינו שלא ע"י אמצעי ופי' א' יוצדק גם לדרך זה כי כאשר האדם חותם על הענין הוא מזכיר שמו וחניכתו להכירו מי הוא וג"כ הוא כמציאות שלפנינו תדע דברי מי הם אותם שמישרים אהבוך: