ראשון לציון על שיר השירים א:ז
ראשון לציון על שיר השירים · Rishon LeTzion on Song of Songs 1:7
Open in the reader →1הגידה לי שאהבה כו'. אחר שזכרה זמן החרבן אשר היא בו עתה היא מעוררת אהבת עמו בדברי דודים לומר כי לא זז לבה ממנו ועליו נפשה מתמררת והוא ע"ד או' ז"ל בזוה"ק על פ' כי אינינו דעיקר יגונה הוא עליו והתחילה לדבר אליו באהבה עזה באו' הגידה לי כו' כי נפש כל איש ישראל אהבתו להקב"ה אהבת הנפש מטבעה ומזגה של הנפש וז"א שאהבה נפשי מצד עצמה וזה מרוב התלהבות הנפש באהבתו תדבר כך ויורה זה כי תגדל באהבתו עליו והנה תמצא כאשר ישבו ב' אהובים וכל אחד רוצה להראות אהבה לחברו כי אהבתו גדולה מאהבת חבירו לו וכן להפך חבירו יענה ככה בכפלים לזה קדמה היא לומר כי נפשה אהבתו ושואלתו דבר איכה תרעה איכה תרביץ וצ"ל כונת הענין וכפל המלות בשינוי לשון והנה תמצא כי יש בישראל ב' בחינות הא' בעלי חסד ועוסקין בתורה בעתים קבועים והב' הם ת"ח העוסקים בתורה תמיד ודע דאיתא בתיקו' על פסוק לא תקח האם על הבנים דמעל אינון מארי חכמתא רזי אורי' לא תקח האם מעל הבנים הנק' בנים אתם לה' אלקיכם נר שכינת' שריא עלייהו לא אעדיאת מינייהו משא"כ שאר תופסי התורה שלח תשלח כו' פי' הגם דשריאת עלייהו היא משתלחת מעלייהו אשר ע"כ כאשר נחרב בהמ"ק וגלו ישראל בין העמים או' ישראל להקב"ה איכה תרעה חוזר על בחי' ת"ח הנז' שהם בבחי' שלח תשלח ולז"א תרעה שאין ה' קובע דירתו עליהם בהחלט כאותם מארי רזין דאורייתא אלא כרועה הזה פעמים כאן פעמים כאן וכנגד בחי' הב' דלא תקח כו' אמר איכה תרביץ שיהיה רובץ לגמרי באופן כי כולם נתמעטו בסיבת החרבן ולז"א איכה יוכל לסבול מניעת ב' הענינים ואומר בצהרים לרמוז ג"כ על מ"ש כי אותם מארי תורה מאירים כצהרים ותורה אור שהוא הסוד שאו' ר"ז בגי' או"ר וזהו ג"כ ע"ד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואומר שלמה אהיה כעוטיה כו' נראה שהם דברי המלך תשובתו אל דבריה דכאשר עוררה האהבה כ"כ והפליאה להגדיל אהבתה בו ומתוך דבריה כמעט אמר כי היא האוהבת אותו ביותר ממנו וגם רמזה כי הוא האדון הרחיק ממנה עד אשר שואלת איכה וכו' וזה הוא ממיעוט האהבה שבלבו עליה לזה הוכרח להשיב' דבר והתחילה לדבר אליו תשובה ממה שהפסיק' לדבר בו והוא על מ"ש איכה תרעה ענה ואמר לא יעלה בדעתך שנפרדתי ממך ח"ו ואין לי בך מרעה ומושב וזזה ידי מתוך ידך ח"ו שלמה אהיה כעוטיה ומקומי ומושבי הוא על עדרי חביריך שהם ב' כיתותשאמרה היא עליהם איכה תרעה איכה תרביץ כמ"ש לעיל לז"א מלת עדרי לשון רבים ופירו' מלת שלמה היא מלת כוללת הרבה דברים מלשון עוטה אור כשלמה ומלשון שלימות ומלשון שלומות ולכולם יכוין הכתוב כי ה' ב"ה עוטה לחביריו בשכינת עוזו ואו' מלת כעוטיה כמ"ש רז"ל על פ' עוטה אור כשלמה מלמד שנתעטף הקב"ה והאור שיצא דרך השמלה הוא האור דמעשה בראשית ולז"א כאן כי ההפרש שבין ימי שכינתו בתוכינו כאשר בהמ"ק קיים לזמן הזה הוא בעונותינו בהפסק קצת ע"ד כי אם עונותיכם וזהו כעוטיה דדומה לאותו מציאות דעוטה אור כשלמה והיה האור יוצא דרך סדין דיותר היה האור בלי הפסק ולאותו פי' דשלמה הוא מלשון שלימות הנה כי אז בימי בהמ"ק קיים היה ה' דר בתוך עמו וזהו תכלית חשקו אבל עתה אין בית לשכון בה ה' אבל עדיין יש לו מציאות באהל וזהו שלימות חפצו ית' והוא כי ה' ב"ה שוכן בתוך הצדיקים כאו' אהל שכן באדם וז"א שלמה אהיה כעוטיה לשון הסתופפות והוא מאמר הכתוב בכל המקום אשר אזכיר כו' ובזה השיב לאיכה תרעה כו' כי עדיין לא תחסר האומה מן הצדיקים וטעם שלא עשה פיסקת הכתוב בשלמה אהיה להיות כי משם מתחיל תשובת המלך הוא להעלים התחלת הדיבור והנה תמצא כי בתחילת הדיבור ביניהם לא ידברו לנכח אלא בהצנע ונסתר כי כן כאשר התחילה לדבר כ"י דברה בדרך נסתר ישקני מנשיקות פיהו ואחר שהתחילה לדבר הוסר מסוה הבושה ודיברה לו לנוכח כי טובים דודיך מיין וכן גם הוא בתחילה לא דיבר לנוכח כ"כ לזה העלים תשובתו בתוך דבריה: