ראשון לציון על שיר השירים א:ט
ראשון לציון על שיר השירים · Rishon LeTzion on Song of Songs 1:9
Open in the reader →1לסוסתי ברכבי פרעה כו' הכונה לומר כי הזמנים שהיו בהם ישראל שלימים עד כניסתם לארץ הם ג' זמנים והם רמוזים בכתובים כנגד זמן שעמדו על הים ואמרו שירה אמר לסוסתי ברכבי פרעה כאשר סוס ורוכבו רמה בים טעם או' לסוסתי רז"ל דרשו מה שדרשו אלא שלפי דרכינו המכוון הוא על היותה אז שלימה בעיני ה' וכנגד זמן קבלת התורה שאמרו נעשה ונשמע אמר נאוו לחייך בתורי' פי' מ"ש בפיה' בקבלת התורה ואמר תורים להיותם ב' תורות שבכתב ושבע"פ אשר ע"ז אמרו נעשה ונשמע וכמו שפי' בפ' וישמע יתרו בטעם הקדמתם לומר העשיה לשמיעה כפי הפשט וכנגד זמן שבנו המשכן אמר צוארך בחרוזים שבית ה' יתייחס אליו צואר שהוא מקום המשובח בגוף כאו' ז"ל ויפול על צוארי בנימן אחיו ואו' בחרוזים להיותו בנוי מכמה מינים מכסף וזהב והמכוון בזה כי בג' זמנים הללו תא' כי היא הגדילה אהבתה בו וז"א דמיתיך רעיתי פי' דומה אני כי בזמנים הללו תחשב שאתה רעיתי. או יא' שאני חושב בך שיש לך דימוי שאתה רעיתי וכן כאשר נאוו לחייך כו' וכן כאשר צואריך כו' ולזה משיב האדן כי כל האהבה משלו היא ולהוכיח כי שלו גדול משלה והתחיל להשיב במה שסיים כנגד צוארך בחרוזים אמר אדרבה לי הוא השבח תורי זהב נעשה לך כו' והוא ע"ד או' ז"ל על פ' משכן העדות שהוא עדות לכל העולם שהקב"ה משרה שכינתו בישראל ומחל להם במעשה העגל שמלבד השכינה בתוכם מחל להם הקב"ה כאו' ז"ל במד' אר"י סי' לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל ולז"א כי אותו מעשה שהשרה שכינתו בתוכם טובה גדולה עשה בזה וז"א תורי זהב נעשה לך בזה ששכנתי עמך עם נקודות הכסף פירוש שהגם שעשית העגל לא פירשתי ממך. עוד ירצה כי אותו הממון שנתתם לבנין בהמ"ק ממני הכל לי הכסף ולי הזהב ואו' נעשה ולא אמר עשיתי לך לב' הפי' תתיישב למה שפי' כי לו יאה השבח אמר נעשה לומר כי המעשה הזה לא כבר עבר אלא תמיד הוא עושה אותו בכל דור ודור ולרמוז ג"כ על בית עולמים שיבנה בימינו כי אדרבה זה חסדו אשר יתחסד עמנו. לפי' הב' גם כן תתישב ע"ד או' ז"ל על פ' ויקחו לי תרומה שאדרבה הם הלוקחים שכל מי שנתן הכסף לבנין בהמ"ק נתברך ומצא בממונו יותר משיעורו הנה זה בא לתת ונמצא מקבל וכנגד קבלת התורה שאמרה נעשה ונשמע אמר זה היה אמת אם הייתם מקיימים מוצא שפתכם אשר לא כן היה אלא תוך חופתה זנתה כאומר ז"ל עלובה כלה כו' וז"ש עד שהמלך במסיבו כו' וכנגד זמן הג' שהוא עת שעלו מן הים ואומרו שירה אמר צרור המור כו' שעלו מן הים והיו שלימים בלי עון כאו' ז"ל על פסוק ויסע משה וכו' שהסיען מעונותיהם לז"א צרור המור כו' ואז"ל מה דרכו של צרור המור אשה נותנת אותו בין שדיה כשהיא עומדת הוא נופל פי' בכל מקום שיהיה מצוי הוא ליפול ממקום הנחתו כך ישראל הגם שאז היו שלימים תכף ומיד וילונו העם על משה כו' ואמרו במד' ר"א המודעי אומר למודים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומת כו' ולא על משה לבד אמרו אלא כלפי הגבו'. וז"א צרור המור וכו' באופן אין אהבתה כאהבתו יתב' בה וטעם שמדבר במקומה והוא הוא בעל הדברים לומר כי עניינים אלו אמתיים בה ובעשותה אותם היא אמירתם: