ריב"א על התורה, דברים א:ג
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Deuteronomy 1:3
Open in the reader →1ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש. פרש"י מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו'. ומפני ד' דברים אין מוכיחין לאדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו. ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי עכ"ל. ומפרש שם וכדי שלא יהא בלבו עליו וכדי שיפרוש ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום שנאמר והוכיח את אבימלך ויכרתו שניהם ברית הרי לך הד' דברים. ומה שפרש"י שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ה"ק אם יוכיח אדם את חברו שאינו סמוך למיתה כשיראה וישנה באולתו הוא יחזור ויוכיחנו פעם שנייה ונמצא שהוא מביישו על חנם שלא לדבר מצוה כי מה שאחז"ל הוכח תוכח את עמיתך אפי' מאה פעמים זהו להוכיחו על דבר עברה הבאה על ידו שלא יעשנה אבל להוכיחו על העבירות שכבר עשה אין להוכיחו אלא סמוך למיתה. וכן משה לא הוכיח את ישראל על עבירות שכבר עשו אלא סמוך למיתה עד"י ב"א. וי"מ שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו אם יוכיח ראובן את שמעון שלא סמוך למיתה ואחרי כן הוא נכשל בתוכחתו יחזור שמעון ויוכיח את ראובן ויאמר לו הלא הזהרתני על כן ואתה נכשל בדבר קשט את עצמך תחלה ואח"ך קשט אחרים ונמצא ששמעון ימאס בתוכחתו של ראובן לכך אין מוכיחין אלא סמוך למיתה. ואמנם אין לשון מוכיחו וחוזר ומוכיחו משמע כן למבין: