ריב"א על התורה, שמות יב:כה
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 12:25
Open in the reader →1והיה כי תבא אל הארץ. פרש"י תלה הכתוב עבודה זו בביאתן לארץ מכאן שלא נתחייבו ישראל במדבר אלא פסח אחד שנעשה בשנה השנית על פי הדבור. וקשיא לחזקו' שהרי בפ' בהעלותך פרש"י בעצמו גבי בחדש הראשון וז"ל ופרשה שבראש הספר לא נאמר עד אייר וכו' ולמה לא פתח בזו מפני גנותן של ישראל שכל שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח אחד בלבד עכ"ל. ומה גנות הוא זה הלא פרש"י כאן שתלה הכתוב עבודה זו בביאתן לארץ. ועוד כל מקום שנא' ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה איך עשו פסח בגלגל כל י"ד שנה שכבשו וחלקו וי"ל דרש"י פי' כתנאי מה שפי' בפ' בהעלותך היינו כמאן דאמר ביאה לאחר ירושה וישיבה כי לאחר י"ד שנה שכבשו וחלקו כשנתישבה והכיר כל אחד את שלו ולא סבר הך דרשא דתלה הכתוב עבודה זו בביאתו לארץ אלא דריש הך ביאה כדדריש תלמודא ביאה דפטר חמור ותפילין עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ולכך עשו פסח בגלגל ומה שלא עשו פסח כל ל"ח שנה שהיו במדבר שזהו לפי שהיו נזופים על מעשה העגל וזהו גנותם של ישראל שגרם להם עונם. ומה שפי' הקונטרס כאן שתלה הכתוב עבודה זו בביאתן לארץ היינו ביאה לאלתר הויא מיד שנכנסו לארץ אם לא נאמר עם הביאה מושב כמו מושבותיכם. ומה שעשו פסח בשנה השנית על פי הדבור ולא משום דמחייבי. ומה שאומר במקום אחר דזהו גנותם לא על פסח בלבד קאמר אלא אף כל הקרבנות שלא הקריבו כלל תמידין ומוספין במדבר משעת העגל ואילך שהיו נזופין. וכן אמרי' בירושל' בגנותן של ישראל דבר הכתוב שהיו נזופין ואפי' תמידין לא הקריבו וכן הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לו במדבר בפ"ק דקדושין. וחזק' פי' שהגנות היה ממה שעשו דבר שעל ידו נתעכבו מלכנס לארץ ולהקריב פסחיהם פי' לולי שחטאו במתאוננים היו נכנסין באותו חדש כדכתי' ויהי בשנה השנית בחדש השני ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו אל המקום ופרש"י שם מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו על מנת לכנס לארץ אלא שחטאו במתאוננים עכ"ל. ועשו שם חדש כדכתיב לא יום אחד תאכלו עד חדש ימים משם באו לחצרות ועשו שם ז' ימים להסגר מרים ושלחו המרגלים שעל ידם נגזר עליהם להיות מ' שנה במדבר וזהו הגנות שגרמו להם שלא הקריבו אלא פסח זה בלבד כמו שפירשנו וא"ת היאך עשו פסח בימי יהושע קודם ירושה וישיבה והלא לא נתחייבו עד ביאתן לארץ כמו שפי' רש"י כאן ויש לומר דכל מקום שנא' ביאה גבי מצוה שהיא חובת הגוף נתחייבו בה מיד. אבל גבי מצוה התלויה בארץ לא נתחייבו עד לאחר ירושה וישיבה חוץ מחלה שמשונה ביאתה שנא' בה בבאכם: