ריב"א על התורה, שמות טז:א
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 16:1
Open in the reader →1בחמשה עשר יום. פרש"י נתפרש היום של חנייה זו לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן למדנו שאכלו משיורי מצה ס"א סעודות וירד להם מן בי"ו באייר וא' בשבת היה כדאית' במסכ' שבת עכ"ל. וזה לך החשבון הס"א סעודו' פסח מצרים היה ביום ה' ובאותו יום ה' לבקר אכלו סעודה ראשונה הרי לך י"ו ימים מניסן שהוא מלא וי"ד ימים מאייר הרי לך ל' יום ובהם יש ס' סעודות לפי חשבון ב' סעודות ליום והם כלות ליל ט"ו באייר שהוא ליל שבת והסעודה שהיא ששים ואחת אכלו ביום ט"ו באייר לבוקר ולערב התלוננו על משה ועל אהרן לפי שפסקה החררה וי"מ שהס"א סעודות התחילו מליל ט"ו בניסן ולדבריהם הם כלות ליל ט"ו באייר בהכנסת שבת ואין נכון לומ' כן מפני כמה דברים אחת שפרש"י שאכלו משירי מצה ס"א סעודות ולדבריהם היה לו לומר שאכלו מן הבצק ס"א ולא משירי הבצק כי משמע שירי אחר שהתחילו לאכול מן הבצק אכלו עוד משירי הבצק ס"א סעודות ועוד לדבריה' צ"ל שישבו ישראל בתענית בט"ו באייר שהיה שבת דאמרי' לא ירד המן עד למחרתו כדפרש"י לכך נרא' שלשון ראשון עקר מ"מ יש לתמוה על פרש"י שהוא פי' כאן שירד המן בי"ו באייר ולקמן גבי ארבעים שנה פי' שירד המן בט"ו באייר. וי"מ דברי רש"י שירד המן ביום ט"ו בין השמשות שהוא התחלת ליל י"ו ואי אפשר לומר כן שהרי גבי לחם לאכול למדה תורה וכו' ומה להוריד לחם בבקר משמע שתחלת ירידתו היתה ומ"מ נ"ל שאותו לשון שמפרש שירד המן בששה עשר באייר הוא עקר הלשון שאם אתה אומ' בט"ו ירד המן למה התלוננו על משה ועל אהרן הרי תחיל' ירידתו היתה בבקר ובליל ט"ז אכלו מן החררה שהוציאו ממצרים ועוד כי המקראות מוכיחין שירד המן בי"ו באייר שנ' ויסעו מאלים ויבאו וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני וגו' וכתוב אחריו וילונו כל עדת ופרש"י לפי שכלה הלחם. וכתו' הנני ממטיר לכם לחם וגו' וכתו' אחריו ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע משמ' שביום עוד היתה התלונה ולמחרתו לבקר ירד המן. ועוד על כרחין לא ירד המן בט"ו באייר שהרי יום ט"ו היתה בשבת והוא לא ירד בשבת כדכתי' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. וגם במסכת שבת פרק ר' עקיבא משמע כן דקאמ' ויסעו מאלים וגו' אותו יום שבת היה כדכתי' ובקר וראיתם את כבוד וגו' וכתי' ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו ופרש"י ז"ל כי נתרעמו ביום בואם אל המן כדכתי' וילונו על משה ועל אהרן כו' להוריד להם מן למחרתו ועל כרחיך באחד בשבת ירד להם מן תחלה שנ' ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי לירידתו שבת לא יהיה בו עכ"ל. הרי לך מכל אלה שירד המן בי"ו באייר. ויש משיבין דברי רש"י דודאי בי"ו באייר ירד להם המן ומה שפי' הקונטרוס שירד בט"ו בו לא בט"ו ממש קאמ' אלא כשירד המן ט"ו ימים היו עתידים לבא מחדש אייר ודוגמתו פ"ה שם כ"ש. ולפי הנראה הדוגמא שפי' הקונ' בט"ו בניסן פסק המן דהתם נמי לא בט"ו ממש קאמר דהא בספר יהושע כתי' וישבות המן ממחרת הפסח וגו' ופ"ה שם דהיינו יום הנפת העומ' ועוד אפי' אם ת"ל דהא כדאי' מ"מ יש להוכיח כמה שפי' הקונטר' בט"ו באייר ירד המן לא בט"ו ממש קאמ' דאי בט"ו ממש קאמ' מאי פ"ה והלא חסר ל' יום הרי אין כאן אלא כ"ט יום ט"ו מניסן שבי"ו בו פסק המן כדפי' הקונטר' ביהושע וי"ד מאייר ירד המן ר"ל בט"ו ימים היו עתידים לבא מחדש אייר הרי אייר לעולם חסר הא אייר דההוא שתא עבורי עברוה כדאית' פרק ר' עקיבא עדי"א. ואין להקשות היאך הלכו ישראל בט"ו באייר שהיה שבת למאן דאמ' אתחומין אפקוד שהרי עדין לא הזהיר משה ולכך נענש שנאמר עד אנה מאנתם. ובפרק ר' עקיבא פי' התוספות בענין אחר וז"ל למאן דאמר אתחומין אפקוד צ"ל הא דקאמר אותו היום של ט"ו דשבת היה לא בעינן אלא בערב שבת באו לשם. והא דכתי' בחמשה עשר יום לחדש השני לא אויבאו ולא אוילונו הכי גרסת תו"ך. תימה היכי מייתי ראיה מהאי קרא דבאחד בשבת ירד להם מן תחלה. והלא זה הפסוק נכתב אחר שירד והיה כבר מן השבוע כשהגידו נשיאי העדה למשה שלקטו לחם משנה דכתיב אכלוהו היום. ששת ימים תלקטהו והמן ירד כבר מיום ראשון שעבר ואומ' ר"י דאע"ג דלא נאמר אלא לאחר כך מ"מ אתי שפיר דמשה שכח לומר להם. והיה אומ' היה לי לומר לכם מה שאמר לי הקב"ה כשנתן המן שתלקטוהו ששת ימים כך שיטת תו"ך: