ריב"א על התורה, שמות כא:כ
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Exodus 21:20
Open in the reader →1וכי יכה איש את עבדו. פרש"י הרי היה בכלל מכה איש ומת וכו' והוציאו מן הכלל להיות נדון בדין יום או יומים כלומ' ודנו אותו במדת דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש וכו' ואין לדונו במדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וכו' לומר שיהא ישראל נדון בדין יום או יומים שהרי אין דנין בה אלא כשפרט מעין הכלל כגון הבערה כמו שפי' לעיל בפרש' בא גבי שבעת ימים מצות תאכלו וא"ת תינח למאן דאמ' דבר שיצא לידון בדבר החדש לא איהו גמיר מכלליה ולא כלליה גמיר מיניה אלא למאן דאמ' כלליה מיהא גמר מיניה מאי איכא למימר נילוף מניה דישראל יהא נדון בדין יום או יומים. וי"ל דנהי דמשאר דברי' כלליה גמיר מיניה מ"מ מדבר החדש לא יליף מניה. וא"ת הרי למדנו רוצח שהרג ישראל שהוא בסייף ממה שנ' כאן נקום ינקם ואין נקימה אלא בחרב שנ' חרב נוקמת נקם ברית. ולמאן דאמ' לא איהו גמיר מכלליה ולא כלליה גמיר מיניה אפי' בשאר דברים מנא ליה שהוא בסייף וי"ל דנפק' ליה מן דם האדם באדם דמו ישפך ושפיכות דמים אינו אלא דסייף וא"ת היאך יליף רש"י שמה שנ' בשבט ר"ל בדבר שיש בו כדי להמית מדין ישראל והלא הכל מודים דאיהו לא גמיר מכלליה. וי"ל דמכח ק"ו ומה ישראל חמור וכו' עבד קל לא כ"ש:
2נקום ינקם. פרש"י בסייף וא"ת למאן דאמ' חנק חמור מסייף למה לי קרא השתא קטל בר חורין בסייף קטל עבד דקיל לא כ"ש וי"ל דסד"א הואיל והקל אמור בדין יום או יומים נחמיר במיתת רוצח דתרי קולי לא עבדינן לעבד קמ"ל: