ריב"א על התורה, ויקרא א:ב

1אדם כי יקריב מכם פרש"י ולא מן הגזל וקשי' דאמר בבא קמא הגנב והגזלן הקדשן הקדש וי"ל הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא ומכל מקום ק' לר"ת מאוריי' דבמסכ' בבא קמא דריש קרבנו ולא מן הגזול ובפרק לולב הגזול דריש מכם ולא מן הגזל והיכי מפיק רש"י מן אדם צ"ע:

2מן הבהמה. פרש"י יכול אף חיה בכלל ת"ל בקר וצאן והטעם שאין מקריבין מחיה לפי שלא היה בכלל ברכה למעשה בראשית מפני הנחש שהיה עומד לקללה ולכך הותר חלבה מאחר שאינו קרב וצוה לכסות דמה מאחר שאינו נזרק. ודגים אין להקריב מהם קרבן מאחר שאין להם חלב:

3מן הבהמה. פרש"י להוציא את הרובע ואת הנרבע וא"ת תיפוק לי' מלהדיוט אסור כ"ש לגבוה דליכא מידי דלהדיוט אסור. ולגבוה שרי. ותירץ ר"ת דמיירי על פי עד אחד או על פי הבעלים דאינו אסור להדיוט:

4מן הבקר פרש"י להוציא את הטרפה תימא הא להדיוט נמי אסורה וכ"ש לגבוה. ועוד דאמרי' משקה ישראל מן המותר לישראל להוציא את הטרפה שאין עושין ממנה קרבן וי"ל דאצטריך מן הבקר להיכא שהוקדשה בכשרות ולבסוף נטרפה:

5ומן הצאן. פירש"י להוציא את המוקצה. תימא דאמרינן דאין מוקצה אלא שהוקצה לז' שנים וא"כ תיפוק לי' דפסול משום זקנה כדאמרינן בתמורה פרט לחולה ולזקן ולמזוהם. ויותר מב' שנים זקן שלא מצינו שהכשירה תורה לכל היותר אלא ב' שנים כגון תרה אדומה. וי"ל דאיצטרך ומן הצאן לומר דהיכא שדעתו להקצותו ז' שנים אע"פ שלא הקצהו אלא יום אחד או יומים פסול לקרבן. והוא שפירש"י להוציא את המוקצה:

6תקריבו פירש"י מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות. תימא דאמרינן פ' המנחות והנסכים מכל נדריכם ומכל נדבותיכם אשר יקריבו הכל באים בשותפות וא"כ תרי קראי למה לי צ"ע: