ריב"א על התורה, ויקרא טז:כג
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Leviticus 16:23
Open in the reader →1ובא אהרן אל אוהל מועד. פרש"י רבותינו אמרו שאין זה מקום מקרא זה. כלו' בדין היה לנו לומ' שבא מקומו כדי שיהיו כל עבודות פנים בבת אחת בלי שום הפיכה כיצד משהתחיל כל העבודות כגון מעשה פר ושעיר עזאזל היה לו לחזור ולבא אל אהל מועד הוא קודש הקדשים להוציא משם כף ומחתה שהוא גמר עבודות פנימיות אלא גמירי ה' טבילות באותו היום ואם יהיו העבודות כסדר המקראות לא משכחת להו אלא שלש. כיצד אחת לתמיד השחר ואחת בינו לבין עבודת היום כלה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין עבודה זו ובין אילו ואיל העם והמוספין ותמיד הערב לפיכך צריך להפסיק מעשה אילו ואיל העם ומקצת המוספין בין עבודת היום ובין הוצאת כף ומחתה. והוצאה זו תפסוק בין אילו ואיל העם ומקצת המוספין ותמיד הערב וקטרת ההיכל שעל המזבח הפנימי הרי ה' עבודות ולכולהו ה' טבילות והיינו שפרש"י אין כאן מקומו ואיידי דקאי קרא בעבודת פנים נקט להו כלהו ואזיל וכתב מקרא זה כסדר עבודת פנים אף כי אין שם מקומו כמו שפי' כפ"ח. עו' פרש"י ובא אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה וא"ת הא הוי ביאה ריקנית שהיה יכול להניח כף זו לשם עד יום הכיפורים אחר ואז יקח כף חדשה ויביאנה לשם ובחזרתו יביא הכף של אשתקד ויוציאנה משם וכיון שהיה יכול לתקן בענין זה מה לו לעשות ביאה ריקנית והא כתו' ואל יבא בכל עת אל הקדש ותירץ ר"ת מאוריי' שאין זו ביאה ריקנית שגנאי הוא כלפי מעלה להניח דשן לשם שאפי' לפני בשר ודם הדבר מאוס כדאי' במסכת שבת לכן התיר לטלטל מחתה באפרה מהאי טעמא משום דמאוס מידי דהוה אגרף של רעי וכל שכן לגבוה: