ריב"א על התורה, ויקרא כה:יז
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Leviticus 25:17
Open in the reader →1ויראת פרש"י לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וכו' או תולה מעותיו ביד עכו"ם כדי להלותם ברבית לישראל וכו'. בפ' איזהו נשך פרש"י וז"ל תולה מעותיו בעכו"ם מלוה ברבית מעותיו ואומ' של עכו"ם הם עכ"ל. משמע דאי הוה דעכו"ם מותר וק' דאמרי' באיזהו נשך הרי שמצאו שהיה מחזיר מעותיו לעכו"ם ואמ' לו תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לעכו"ם אסור לפי שאין שליחות לעכו"ם לכך י"ל תולה מעותיו ביד עכו"ם כגון שא"ל חברו הרי לך משכון זה ולך ולוה מעו' בשבילי מן העכו"ם והוא נושא המשכון ומלוה מעותיו ואו' שלוה מן העכו"ם דבכה"ג אשכחן אם לוה מן העכו"ם מותר שהרי הוא שלוחו של ישראל ואין אחריות עליו דלגבי עכו"ם. ואם באתה לפרש ולישר דברי רש"י כך תפרש כגון שמסר לו עכו"ם מעות בפקדון ואין אחריות עליו כלל. ואותו עכו"ם חפץ לאותם מעות להלותם ברבית והוא מלוה משלו ואו' שהם משל עכו"ם דבכה"ג אם היה מלוה מאותה מעות מותר כיון שאין האחריות עליו ואינו אלא שלוחו של עכו"ם דהכי איתא בירושלמי כל באחריות עכו"ם מותר באחריות ישראל אסור. כך פי' התו' באיזהו נשך: