ריב"א על התורה, ויקרא ז:כ
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Leviticus 7:20
Open in the reader →1וטומאתו עליו. פרש"י בטומאת הגוף הכתו' מדבר וכו' ואזהרת טמא שאכל הטהור אינה מפורשת מן התורה אבל חכמים למדוה מגזירה שוה. שלש כריתות אמורות באוכלי קדשים בטומאת הגוף ודרשום רבותינו בשבועות אחד לכלל ואחד לפרט ואחד ללמד על קרבן עולה ויורד שאינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו עכ"ל כדתניא פרק קמא דשבועות אמ' ר' אבהו ג' כריתות בשלמים למה. פרש"י ג' כריתות באדם טמא האוכל קדשים למה אחת בפרש' אמור אצל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' ואמרי' במסכ' פסחים פרק ד' דהאי יקרב אכילה הוא והא דנקט לשון קריבה במי' הראוי ליקרב כגון שטמא זה אכל קדשים שקדשן בכלי שרת. ושתים מן הכריתות בפרשת צו. והנפש אשר תאכל בשר השלמים וטומאתו עליו ונכרתה וגו' וסמיך ונפש כי תגע בכל דבר טמא וגו' ואכל מבשר זבח שלמים וגו' ונכרתת אחת לכלל ההיא דאל הקדשים דפרש' אמור לפי שכלל כל הקדשים ואחת לפרט וכו' אחת משתים האחרות שבצו. ומדה זו נדרשת בתחלת הספר בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' כיצד בפרשת אמור כתוב כל איש אשר יקרב אל הקדשים מכל זרעכם וכו' והלא מהאי קרא שלמים בכלל כל הקדשים היו יצאו בקרא דפרש' צו. מן הנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים להקיש שאר קדשים אליהם לומר מה שלמים מיוחדים שהם קדשי מזבח וחייבין עליו כרת משום טומאה אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבין עליהם כרת משום טומאה. וא"ת ולמה אין (לו) הפסוקין נדונין בכלל ופרט ולומר שאין בכלל אלא מה שבפרט ותשמע מה שלמים אין שאר קדשים לא ואע"פ שהן קדשי מזבח. וי"ל משום שהפסוקים מרוחקים זה מזה והם כשני ענינים וכן מפורש במנחות פרק כל המנחות באות מצה. דהיכא שהפרט מרוחק מן הכלל נדון במדת דבר שהיה בכלל וכו'. ואחת פי' השלישי מן הכריתות האלו שהיא יתרה נכתבה לדברים שאינם נאכלים כגון עצים של מערכה ולבונה וקטורת אם אכלו טמא הטמא בכרת. הכי מתני' והכי מיתפ' והכי פירש"י בפ"ק דשבועות: