ריב"א על התורה, במדבר כ:יא
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Numbers 20:11
Open in the reader →1ויך את הסלע. פרש"י לפי שבראשונה לא הוציאה אלא טיפין טיפין לפי שלא צוה הקב"ה להכותו אלא ודברתם אל הסלע והם דברו אל סלע אחר ולא הוציאו אמרו צריך להכותו כבראשונה שנ' והכית בצור ונזדמן להם אותו סלע והכוהו עכ"ל. ורש"י קצרה והכי קאמ' לפי שבמכה ראשונה לא הוציא אלא טיפין טיפין לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע כשראו שלא הוציא אלא טיפין כסבורין שלא היה אותו סלע שנצטוה עליו והרגישו בעצמם שלא צום להכות אלא לדבר והלכו ודברו אל סלע אחר והיו סבורים על אותו סלע שהוא הסלע שנצטוו עליו להוציא מים. אמרו שמא צריך להכותו כבראשונה כשיצאו ישראל ממצרים שנ' והכית בצור ונזדמן אותו סלע שנצטוו עליו והכוהו פעם כפ"ח. וכבר פרש"י בפ' מטות גבי ויאמר אלעזר הכהן לפי שכעס משה בא לכלל טעות וכן בשמעו נא המורים ויך את הסלע במטהו פעמים ע"י כעס טעה עכ"ל. על מה שפי' הרב והם דברו לסלע אחר ולא הוציא מה היה דעתם של ישראל אם אחר שטעו בהכאה נודע להם האמת שלא הוציא אלא טיפין טיפין לפי שלא נצטוו להכותו אלא לדבר לו א"כ למה דברו לסלע אחר היה להם לדבר לאותו סלע. ואם טעו לומ' שלא מחמת הכאה הוציא טיפין טיפין אלא כיון שלא נצטוו על אותו סלע א"כ היה להם להכות סלע האחר שטפות ההכאה היה עדי' בידם. לכן פי' חזקו' שטעו לומ' שלא הוציא אלא טפין טפין לפי שלא נצטוו על אותו סלע ולכך הלכו אל סלע אחר. ואז הרגישו שנצטוו לדבר ולא להכות ולכך דברו לו אלא הוציא וכו' כמבואר בפנים: