ריב"א על התורה, במדבר כב:ב
ריב"א על התורה · Riva on Torah, Numbers 22:2
Open in the reader →1וירא בלק ויגר מואב מפני העם. תימ' למה היה ירא והלא לא עליהם היו הולכים כמו שפרש"י בפ' בשלח גבי אילי מואב יאחזימו רעד. וי"ל שלא היו יראים אלא מבלק מלכם שהיה ממדין. ד"א לא היו מתיראים אלא מסביבותם כמו שנ' עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. אמרו מסביבותינו אנו מתיראים ולא ממנו שכבר אמ' אל תצר את מואב ואל תתגר בם וכו' כפר"מ מקוצי. ורש"י פי' בפ' דברים גבי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. וז"ל לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים אותם ונראין להם כשהן מזויינין לפי' ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזין אותם. עכ"ל ולאותו פי' ניחא הקושי' משמע בין למורי ובין למורי שהצווי מאל תצר היה קודם מעשה דמדין דהכא וזה אינו דאמרי' בשעה שאמ' הקב"ה אל תצר את מואב ונשא משה ק"ו בעצמו ומה מדין שלא בא אלא לעזור את מואב צוה הקב"ה להורגו מואב עצמו לא כ"ש וא"ל הקב"ה אל תצר משמע שלאחר מעשה מדין היה. ותירץ ר"מ מקוצי דודאי הצווי דאל תצר היה קודם מעשה דמדין אלא משה רבינו היה סבור דהיכא שיתחיל מואב במלחמ' כגון הכא ששכר בלעם לקלל ישראל מותר להתגרות בו מק"ו דמדין עד שא"ל הקב"ה אל תצר משום ב' פרידות: