רוממות אל על תהילים קב:כז

1לכן הראוי הוא כי בני עבדיך ישכונו בלבד בארץ ושמים שתחליפם ויחלופו ועל בחינת היות אתה המלך והרועה אין העכו"ם ראויים להיות לפניך כי אם וזרעם של עבדיך הם זרע האבות לפניך יכון מה שאין כן העכו"ם כי לא יכון זרעם לפניך. או אפשר כי הפסוקים אשר כתבנו שמנגדים אלו את אלו כי מקצתם יראה כי השמים וארץ האלו יבלו וכעשן נמלחו ויהיו במקומם שמים חדשים והארץ החדשה רוחניים והכתובים האומרים שיהיו קיימים זה וזה אמת אך הוא כי האומרים שהם קיימים הוא לימות המשיח והאומרים שיאבדו ויהיו אחרים תחתיהם רוחניים הוא אחר התחיה שהכל רוחניות עצום מאד שהוא באלף השביעי שכלו שבת ובזה יהיה ענין הכתובים:

2(כד) לפנים הארץ יסדת כו' לומר הנה מהראוי הוא כי מישראל תעשה עיקר לכל הטוב העתיד כי הלא הארץ והשמים אינם טבעיים בעיקרם שיהיו תמיד ראויים ונאותים אל העמים כי הלא לפנים הארץ יסדת על ידי עצמך אשר לא יצדק רק בהיות דברים רוחניים ויתכן כיון באמרו לפנים לשלול סברת חכמי האומות האומרים איך תעמוד הארץ באמצע חלל כדור השמים ולא יטה אנה ואנה לא למטה ולא לצדדין ואמרו שתי תשובות בדבר אחד כי עצם השמים בכל כללות היקף כדוריותיו הוא קולט ושואב את גוף הארץ אליו מכל צד בשוה ועל כן תשאר באמצע ויש אמרו בהפך כי כל חלק כדוריית עצם השמים הוא דוחה בכח את הארץ ולהיות דחיית כל חלקי ההיקף בשוה על כן תשאר באמצע והנה לא כן אמונת תורתנו כי אם שה' יסדה כמאמר הכתוב אף ידי יסדה ארץ ואומר כארץ יסדה לעולם וכמקרא שלפנינו באמרו הארץ יסדת ויתכן מביא הכתוב ראיה לדחות סברתם ולהעמידנו על האמת כי הוא יתברך יסדה בידו הנפלאה שלא כדרך הטבע חלילה. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל על פסוק ויעש אלהים את הרקיע כי הלא שמים בראשון נבראו ואיך עשאו בשני אך אמרו כי לחים ורפים היו בראשון וחזקם בשני ועל תתו יתברך חוזק בהם בשני נאמר ויעש אלהים את הרקיע. ונבא אל הענין והוא כי אלו לא היתה הארץ באמצע אצל הכדור כי אם אחר שנתחזק הרקיע היה אפשר לומר כי על כן היה כח ברקיע לדחות או לשאוב בשוה ועל כן נשארה באמצע החלל אך הנה הארץ מיום הראשון שעדיין היו השמים לחים ורפים ניתנה הארץ באמצע כי ביום הראשון נבראו שניהם במקומם כי גם שנאמר בשלישי יקוו המים כו' ותראה היבשה אינו אלא שתתגלה בהקוות המים אל צד אחד אך היבשה והמים יחד במקומם נשארו בחצי חלל הכדור ואם כן אפוא לא יתכן לומר על היום הראשון עד שנתחזק הרקיע בשני שעצם השמים שואף או דוחה בשוה ושעל כן נשארה באמצע כי עדיין לא עצרו כח השמים לא לדחות ולא לשאוף את גוף כל הארץ ומלואה ואם כן הוי אומר כי אין זה כ"א כח אלהי עצום מאד אשר ידו יתברך יסד ארץ בל תמוט וזה יאמר כתוב לפנים הארץ כו' לומר אין ספק כי אתה ה' יסדת ארץ ולא ע"ד טבע היא במקומה כי הלא הטעם שהיה לומר שהיה בטבע הוא לדחות או לשאוב ולא יתכן לא זה ולא זה כי לפנים הארץ יסדת שהוא ביום הראשון ואחר כך ומעשה ידיך שמים שהוא ענין ויעש אלהים את הרקיע והוא מה שכתבנו כי ביום הראשון נאמר ברא ובשני ויעש כי תואר עשיה הוא על שניתן בהם כח וחוזק ובזה יאמר ומעשה ידיך שמים שנקרא מעשה כמד"א ויעש אלהים את הרקיע היה אחר שלפנים בראשון הארץ יסדת בעוד שעדיין לא היתה נאמרת עשיה בשמים שהוא בראשון שעדיין היו לחים ורפים אשר אין כח בהם לדחות או לשאוף ואם כן אין ספק כי יסדת אתה באמת ולא בטבע ואין זה רק להיותם אז דקי האיכות מעין רוחניים:

3(כז) ועם כל זה המה יאבדו אחר התחיה ואתה תעמוד והשמים שתעשה חלופם יהיו זכים ורוחניים מענין מה שנתלבש הוא יתברך כשבראם והוא מאמרם ז"ל בפסיקתא עשר לבושים נתלבש הקב"ה כשברא את העולם נתלבש בהוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת וזה אמר פה כלבוש שהוא כאומר כהלבוש הידוע שהוא כאותו הלבוש שלבש כשבראם שהוא רוחניות עצום כך יהיו חלופיהם וזהו כלבוש תחליפם ועוד יחלופו יום יום הולכים ומזדככים: