רוממות אל על תהילים קד:ד

1והראיה כי הוא לא ישתמש בגשמיות כי אפילו מלאכיו ומשרתיו הם רוחות ואש לוהט וזהו עושה מלאכיו רוחות כו':

2(א) או יאמר ה' אלהי גדלת כו' והוא כי הנה יראה כי טרם עשות ה' אלהים ארץ ושמים כל חלל המציאות היה מלא כבודו יתברך והוצרך לצמצם כבודו למעלה לברא שלשת העולמות בחלל הנשאר אחר סילוקו יתברך והנה אין זה כבוד כלפי מעלה שבמקום התפשטות קדושתו יצומצם ועוד דבר שני והוא כי איזה הדרך הלא רוח ה' לברא עולם גשמי ואם מלאכים בראוהו נמצא כי הוא יתברך ידיו ועיניו מסולקות מהעולם ואם כן הוא תבטל הבחירה חלילה ומדת ההשגחה ושכר ועונש והן הם שרשי הדת על כן על הא' אמר ה' אלהי גדלת מאד כלומר הצמצום אשר התצמצמה הקדושה כלפי מעלה לא להעדר גדולה יחשב כי אדרבה ה' אלהי גדלת מאד והענין הוא כי הנה הוד והדר לבשת והוא כי יש הוד ויש הדר הוד יקרא התפשטות הקדושה העליונה והדר הוא בהיקת ההוד שמבהיק מההוד והלאה שהוא הדר ולא עצמות הוד ממש והוא כי לא היה ההוד רק עד מקום שהוא עתה ומה שהיה מן הוא והלאה עד סוף כללות ג' העולמות לא היה הוד ממש כי אם הדר שהוא בהיקות היוצא מן ההוד ואז בבריאת העולם מה שעשה הוא יתברך הוא שהעלה וצירף ההדר הוא אותו הבהיקות עם ההוד ועשה משניהם התלבשות בלתי דק כעליון וזהו הוד והדר לבשת שעשה משניהם לבוש א' נמצא כי זה לגדלות יחשב כי ניתן יתרון בהדר שעלה ונצטרף עם ההוד העליון אך ההוד לא עלה ונתצמצם מהמקום שהיה בו:

3(ב) ואיך היה מה שהוד והדר לבש הלא הוא כי היה עוטה אור כשלמה שהוא כאדם שמתעטף בשלמה שמקרב ומחבר כל חלקיה אל עצמו כך אסף כל התפשטות ההדר אליו אך אחר כך נטה שמים כיריעה שהוא כיריעה הנטויה לאהל על מי שתחתיה כיריעות המשכן שהיא כמסך מבדיל בין עולם העליון אל התחתון. עוד יתכן שעל הדבר השני שהוא כי היה הדעת נוטה כי עולמות התחתונים בראום המלאכים באופן יצא עתק מפי איש נגד ההשגחה והשכר ועונש על כן אמר נוטה שמים כו' והוא מאמרם ז"ל בב"ר כי עד כאן לא נחלקו על בריאת המלאכים אלא אם היתה בשני או בחמישי אך לדברי הכל לא נבראו בראשון שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והב"ה היה ממדד באמצעיתו לכך לא נבראו בראשון הה"ד אני ה' נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מי אתי כתיב ע"כ ומבואר אצלנו במקומו כי להיות השמים בעלי גבול וגם עולם הגלגלים גם הוא גשמי עם שהוא זך על כן הי' מקום לעלות על לב איש כי מלאכים היו עוסקים בשמים ונותנים להם גבול זה בדרומו של רקיע וזה בצפונו אך הכדוריות שאין בו שייכות גבול כי העיגול משולל קצוות היה יתברך ממדד באמצעיתו על כן להסיר פתחון פה לא ברא יתברך את המלאכים עד יום שני אחר עשות ארץ ושמים נמצא כי כאשר ברא יתברך עולם המלאכים לא ברא מלאכים עצמם כ"א אחרי בריאת גם עולמות שלמטה מהם וזה יאמר נוטה שמים כיריעה המשוללת יושבי בה כי אם יריעה בלבד:

4(ג) וגם עולם הגלגלים כי אחר נטות שמים כיריעה הם עולם המלאכים קירה במים עליותיו הם עולם הגלגלים ושמא תאמר אם כן אפוא שאפילו התפשטות הודו סילק למעלה כי אינו לפי כבודו היותו במקום גשמי בעולם הגלגלים והשפל כי עבים וגשמים הם והלא מצינו שהוא רוכב שמים כד"א רוכב שמים בעזרך שהוא עולם גשמי וכן בארץ בהר סיני שנאמר וירד ה' על הר סיני ובמשכן וה' הולך לפניהם יומם וכו' אשר מאז ברא הקב"ה את העולם נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים שיהיו עבים רכובו דע לך שאין עבים רכובו ממש אלא מהלך על כנפי רוח שהוא כנפי מחנות שכינה שהם כנפי רוח כי אמנם לא ישב אלהים על הארץ ולא על גלגלים כנודע כי במאמר הכתוב וירד ה' על הר סיני לא על הארץ ממש חלילה כי אם על מרכבת מלאכיו כמאמר הכתוב רכב אלהים כו' ה' בם סיני בקדש על כן להיות כי היות עבים רכובו אינו רק להיותו מהלך על כנפי רוח:

5(ד) על כן אז עשה מלאכיו רוחות כו' אך לא מקודם פן יאמרו שהמלאכים היו מסייעים בבריאתו של עולם וזהו השם כו' המהלך כו' עושה מלאכיו כו' שהוא עושה מלאכיו רוחות לפרוח ולעופף בשליחות ושמא תאמר אם הם מלאכי מרכבתו ומשוררים לפניו איך ישלחם אנה ואנה ויעדרו ממרכבתו לז"א גם שהם רוחות מעופפים בהיותם רוחות הם משרתיו עמו ואיך הוא כי הנה הם אש לוהט כגחלת שהשלהבת עולה ומתפשטות והאש נשאר במקומו כן המה כאש הלוהט שעיקרם למעלה וכת לוהט ומתפשט מהם משתלח פה לשליחות כי כן כל דבר רוחני ההולך לזולת מקומו מניח עיקר שורש מציאותו שם כנודע ליודעים חן: