רוממות אל על תהילים קה:יא

1ושמא תאמר במה יוכר כי ברית עולם שם לו בלי הפסק הלא הוא באמרו הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק למה הזכיר את שניהם ולא אמר את אברהם כי גם בתתה אותה ליצחק ייחס אותה אחר אברהם באמרו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך אך בהזכיר גם את יצחק יורה כי גם בדין יזכו בה כי הזכיר את יצחק הוא רמז דין כנודע ואמר כי גם על בחינת יצחק נתנה לו וזה מאמרנו בפסוק הלזה באמרו לאמר לך אתן כו' לומר במה נודע כי לישראל היתה ברית עולם הלא הוא כי הנה כדי לאמר הוא יתברך לך אתן את ארץ כנען אמר לו חבל נחלתכם של שניכם של אברהם ויצחק ולמה הזכיר את שניהם אם לא לרמוז שהוא גם על בחינת יצחק שהוא בדין כמדובר:

2(ט) או יאמר אשר כרת כו' והוא כי למה זה עשה ה' ככה לבלתי השבע ליצחק כמו לאברהם כ"א שאמר לו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך משא"כ ליעקב שלא אמר לו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי כו' אך הוא כי הנה ידענו כי חסד לאברהם ופחד ליצחק ורחמים ליעקב ואין ספק כי כל מה שנותן הוא יתברך ומייחס המתנה לאחד מהם הוא על פי מדתו על צד החסד לאברהם ועל צד הדין ליצחק ועל צד הרחמים ליעקב והנה ידוע כי הוא יתברך חפץ חסד ורחמים לישראל הוא ולא דין על כן בתתו לאברהם על פי מדתו ובא לתת ליצחק אמר לו איני מיחס הנתינה לך פן תהיה על פי מדתך ולא יזכו לה ישראל בהיותם מכונים בשם יעקב כ"א בהיותם צדיקים גמורים נקראים ישראל על כן לא נשבע ליצחק בשמו כ"א והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם שהוא על צד החסד וזהו אשר כרת את אברהם ושבועתו של אברהם ליצחק:

3(י) ומה הרוחנו בזה שתלה הדבר באברהם הלא הוא כי ויעמידה ליעקב לחוק מתנת אברהם משא"כ אם לא היה מיחסה לאברהם וזה אמר לחוק כלומר בלי טעם ודין בהיותם מתיחסים ליעקב אך לישראל שהוא בהיותם צדיקים הנקראים ישראל בין כך ובין כך ברית עולם שהיא של כל העולם נחלה בלא מצרים כי זה כל העולם:

4(יא) ושמא תאמר איך תאמר שנחלת ישראל היא כל העולם והרי נאמר לו לך אתן ארץ כנען שהוא אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה שנראה שהכוונה היא לאמר לך ארץ כנען בלבד. לא על מתנת יעקב כוון באותו פסוק כ"א על חבל נחלתכם הכוללת לכלכם שהיא שע"י יהושע כלומר אך על יעקב הוא בהיותם ישראל ברית עולם נחלה שניתנה לו בפרטות: